במפגש זה דיברנו על סוגיה מעולם המשפט הפלילי: ערר על עילת סגירת תיק. כאשר נסגר תיק מחוסר ראיות, עדיין ישנו רישום משטרתי סגור, בניגוד לעילה של חוסר אשמה בה נמחק הרישום. אדם שהתיק נגדו נסגר מחוסר ראיות אמנם תופס את המקרה כסגור, אולם רישום כזה עלול להשפיע עליו בהמשך חייו, מאחר וגופים רבים חשופים למידע (למשל, כאשר ירצה להוציא נשק, או להתקבל לעבוד בגן ילדים). הרוב המוחלט של המקרים נמצאים תחת תביעה משטרתית, כאשר האחראי על סגירת התיק הוא התובע. התובעים נמצאים תחת עומס גדול ויש להם קשב מועט לסגירת תיקים. ההנחיות בנושא עילת סגירת תיק הן מורכבות וסבוכות ודורשות הליך גבוה של חשיבה. כך קורה שסגירת תיק מחוסר ראיות היא לעיתים קרובות פתרון נוח, מאחר והוא לא מוחק את הרישום המשטרתי במקרה שיעלו בעתיד עדויות חדשות.

כדי להקל על הקושי בו מצויים אנשים שהתיק שלהם נסגר מחוסר ראיות, הוצע שינוי חוק בו לא תפורסם העילה לסגירת התיק, והאדם יצטרך לפנות בעצמו ליחידה החוקרת על מנת לגלות את העילה לסגירת התיק. אז יוכל האדם להגיש ערר על העילה לסגירת התיק כך שהעילה שתצוין תהיה חוסר אשמה, ולא חוסר ראיות, ויימחק הרישום המשטרתי. המהלך המוצע צפוי להקטין את כמות הערעורים, מאחר והוא דורש פעולה אקטיבית מצד האדם.

יתר על כן, מי שכותב חוות דעת על החלטת התובע במקרים אלו של ערר על עילת סגירת התיק הוא התובע עצמו. ומי שחתום עליה הוא הקצין הממונה, שבפעול עשוי לדרוש הצדקה רבה יותר למקרה של שינוי ההחלטה המקורית לעומת מקרה של אי-שינוי ההחלטה. בהקשר זה, שינוי מדיניות שיוכל להביא תועלת הוא שלא התובע יכתוב חוות דעת על החלטתו שלו.

בהקשר זה דנו בהקבלה ובהבדלים בין ההטיות בהן נתון התובע בבואו לכתוב חוות דעת על החלטתו שלו לבין תופעות מוכרות אחרות של הטיות בקבלת החלטות, כמו הספרות על קבלת עצות ועל חוכמת ההמונים, שם ידוע שלאנשים יש הטיה אגוצנטרית משמעותית. כמו כן, דנו בהקבלות רלוונטיות לספרות על השפעת עוגנים.

 

לקריאה נוספת, ראו:

Disatnik, D., & Steinhart, Y. (2015). Need for cognitive closure, risk aversion, uncertainty changes, and their effects on investment decisions. Journal of Marketing Research, 52(3), 349-359.