במפגש זה דנו בחשיבות ובהשפעה של אי-רציונליות על האופן שבו אנו שופטים קבלת החלטות ואיך, במידת הצורך, ניתן "לתקן" השפעה זו על קבלת החלטות. בפרט שאלנו את השאלה האם אי-רציונליות מיטיבה או שלא עם מקבלי ההחלטות והאם התשובה לשאלה זו משפיעה על תפיסתנו בתור מתווי מדיניות.

התחלנו בדיון כיצד דיסציפלינות שונות מגדירות רציונליות של מקבלי ההחלטות. דנו בהבדל שבין הגישה הכלכלית המודדת רציונליות לפי עקביות וטרנזיטיביות, לבין הגישה הפסיכולוגית שרואה ב"רציונליות" קונסטרקט שלא מתקיים אצל בני אדם, ועוסקת בהיעדר רציונליות. מכאן המשכנו לשאלה מדוע יש חשיבות לרציונליות בקבלת החלטות, כיצד היא קשורה לקביעת מדיניות, והאם אי-רציונליות יכולה לתרום לרווחה. על פי הגישה המקובלת בכלכלה, המניחה כי לפרט יש העדפות רציונליות, החשיבות של קבלת החלטות רציונליות נובעת מכך שהעדפות אלו הן המתווכות בין ההחלטות שלנו לבין התועלת שלנו. מכאן אפשר לבנות את המודל הבא:

Choices --> Rational Preferences --> Welfare (Well-being/Happiness/Freedom…)

מאז נולדה הכלכלה ההתנהגותית והתרחש שינוי פרדיגמה –  התפתח קונצנזוס מדעי שאנשים לא מקבלים החלטות באופן רציונלי, או לפחות לא רק באופן רציונלי. מכאן גם התפתח המונח של Preference Purification – מידול של ההעדפות שהיו לאדם לו היה רציונלי. כמו כן, התפתחה התובנה שדסקריפטיבית אנשים לא מקבלים החלטות בצורה רציונלית, למרות שזה מה שהיינו שואפים אליו נורמטיבית, ויש לקחת בחשבון את ההטיות האלה כאשר מציעים כלים ומנגנונים של מדיניות. הרעיון של "הסוכן הרציונלי הפנימי" מניח שיש לך סוכן רציונלי פנימי בראש שמקבל את ההחלטות, ומסביב לו קליפה של היוריסטיקות והטיות, וחשוב למקסם את הרווחה של אותו הסוכן הפנימי. מכאן כי תפקידנו הוא לנסות לגלות, או לזקק, את ההעדפות הפנימיות הללו (Hausman, 2011). מכאן צמחה הגישה של הצעת "הינדים", nudges (Thaler & Sunstein, 2009) במטרה לעודד אנשים לקבל החלטות טובות יותר בעיני עצמם. לפי גישה זו, במודל שהוזכר קיים כשל במעבר הראשון – ההחלטות שלנו לא מייצגות את ההעדפות האמיתיות שלנו אשר משקפות את התועלת שלנו.

מאמר שקראנו לקראת המפגש (Infante et al., 2016) מבקר גישה זו בטענה כי לא ברור כי גישה פטרנליסטית זו מיטיבה עם מקבלי ההחלטות. בפרט, ייתכן שהכשל במודל איננו במעבר הראשון אלא בשני – ההחלטות האי-רציונליות שלנו אכן משקפות העדפות אי-רציונליות, אבל העדפות אלו לא מקושרת נכון לרווחה. כלומר, יכול להיות שאי-רציונליות מיטיבה או שלא עם מקבלי ההחלטות, כתלות בסיטואציה.

לסיכום, יש שתי אפשרויות להבנת מקור הבעיה של הפגיעה בקשר שבען בחירות, העדפות ורווחה:  אם העדפות הן רציונליות, בחירות לא רציונליות לא מצליחות לשקף את ההעדפות שלנו. האפשרות השנייה היא שבחירות כן משקפות העדפות, אבל סיפוק העדפות לא רציונליות פוגע ברווחה.

מכאן המשכנו בדיון על כיוון המחקר של מנחה הדיון – שילוב של תיאוריה נורמטיבית לשאלה מתי יש צורך בתיקון כתלות בשאלה אם ההחלטות האי-רציונליות באמת מיטיבות עם הפרט. לצורך זה, נצטרך לחשוב על תיאוריה של רווחה בהקשר של החלטות אי-רציונליות. המפגש הבא יוקדש להמשך דיון מעמיק בנושא זה.

 

ספרות רלוונטית:

Hausman, D. M. (2011). Preference, value, choice, and welfare. Cambridge University Press.‏

Infante, G., Lecouteux, G., & Sugden, R. (2016). Preference purification and the inner rational agent: a critique of the conventional wisdom of behavioural welfare economics. Journal of Economic Methodology, 23(1), 1-25.‏

Thaler, R. H., & Sunstein, C. R. (2009). Nudge: Improving decisions about health, wealth, and happiness. Penguin.