במפגש זה דנו בנושא מוטיבציות רצויות, כלומר רצונות מסדר שני או רצונות לרצות.

ראשית ענינו על סקר קצר שבמהלכו הוצגו לנו תרחישים שונים. בכל תרחיש התבקשנו לדמיין שהשגנו או לא השגנו משהו שרצינו, ונשאלנו אם היינו רוצים לשנות את המידה שבה היינו רוצים אותו.

לאחר מכן קיבלנו רקע על העבודה בנושא, שראשיתה בעבודתו של פרנקפורט Frankfort, 1971)). בעקבות זאת עברנו לדבר על מחקר משותף של המציגה עם עמית שלה.

דנו בשאלה עד כמה הרצון לרצות הוא מודע ונשלט, מהן השלכותיו, עד כמה קל לשנותו, אם הוא מתעורר רק על רקע קונפליקט, ובהבדלים שבינו לבין דיסוננס קוגנטיבי. כמו כן, דנו במידת החשיבות וביתרונות ובחסרונות של הפער שבין רצונות מסדר ראשון ושני. בנוסף עסקנו בדינמיקה של רצונות מסדר ראשון ושני.

לאחר מכן עסקנו בהינדים (nudges), שבמסגרתם משנים קלות את ארכיטקטורת הבחירה במטרה לקדם התנהגויות רצויות. דנו בשאלה אם הינד שגורם לאנשים לפעול כנגד הרצונות מסדר שני שלהם הוא חיובי או שלא, ובמידה שבה הינדים מסוגלים להשפיע על אנשים שהרצונות מסדר שני שלהם מגובשים.

לאחר מכן דנו בקשר שבין רצונות ואושר. הזכרנו את התיאוריה על Hedonic Treadmill של בריקמן וקמפבל (Brickman & Campbell, 1971). לפי התיאוריה, אנשים אינם מסוגלים להישאר מאושרים למשך תקופות ממושכות של זמן בשל הסתגלות למצבם. כתוצאה מכך, השגת דבר מה רצוי רק מעודדת אותם לרצות עוד ועוד דברים. דנו בשאלה אם כדאי להגביל את הרצון לרצות על מנת להישאר מאושרים, אם המאושר באדם הוא זה שאין פער בין הרצונות מסדר ראשון ושני שלו, ומנגד ביתרונות שבפער כזה עבור השגת יעדים ומטרות.

 

ספרות רלוונטית:

Brickman, P., Campbell, D. T., 1971. Hedonic relativism and planning the good society. In: Appley, M. H. (Ed.), Adaptation-level theory: A symposium. Academic Press, New York, pp. 287-302.

Frankfurt, H. G., 1971. Freedom of the Will and the Concept of a Person. The Journal of Philosophy 68(1), 5-20.