מיקום: ZOOM

נוכחים: 7 (+2 פעוטות)

 

נושא: ניתוח פרק: מלכים ב' יד'

1. רקע היסטורי: חזאל מלך ארם משתלט על כל האזור והופך להגמון בימי יהואחז מלך ישראל ויהואש מלך יהודה, אבותיהם של יואש ואמציה-גיבורי הפרק. חזאל מחליש את שתי הממלכות מאוד. יהואחז מלך ישראל מת ויואש בנו הופך למלך ישראל. יהואש מלך יהודה מופל ונרצח, אולי בגלל שנכנע לחזאל, ובנו אמציה מולך תחתיו. חזאל מת ובנו בן הדד מולך תחתיו. התחלף דור. האשורים חוזרים לאזור ומחלישים  מאוד את דמשק בימי בן הדד. יואש מנצח את ארם ומשתחרר משליטתה ומחזיר לשליטתו את כל שטחי ישראל ועבר הירדן. בעקבות נצחונו על ארם דמשק, יואש ככל הנראה רואה עצמו עתה כיורשה של ההגמוניה המדינית-טריטוריאלית של הממלכה המנוצחת, ומכאן, גם כאדונה של ממלכת יהודה.  
2. יניב (מתעניין ביחסי כוחות ובריתות בעולם הקדום) -
   1. יואש מציג לאמציה את מאזן הכוחות ביניהם. כאשר אמציה, לפי רוב הפירושים, מזמין את יואש למלחמה ("לכה נתראה פנים"), יואש עונה במשל. במשל של יואש הוא עושה כמה מהלכים כדי להסביר לאמציה את יחסי הכוחות: ראשית ממשיל אותו לחוח למול הארז, שנית קובע שהפניה של אמציה אליו יש בה זלזול, כמו שיש בשליחת הבת אל בן המלך החלש.
   2. החוח – סוג של קוץ (אמציה), מבקש מהארז – העץ הכי גדול ומכובד (יואש), שייתן לו את ביתו לאישה. אבל החוח הוא כלום וירמס על ידי חיית השדה. יואש מנסה לרמוז לו שלמרות נצחונו על אדום, הם לא שווי ערך. לכאורה ניתן להבין את המשל כמשהו משפיל לאמציה, אולם החוח והארז משקפים בצורה יפה את מאזן העצמה האמיתי בין שתי הממלכות השכנות.
   3. ניתן גם לראות במשל דוגמא לעקרון הנישואים הדיפלומטיים במזרח הקדום, לפיו המלך החזק נותן את ביתו למלך החלש. לפי ניתוח זה, לא מדובר פה במשל שמטרתו להשפיל את אמציה, אלא רק בהצגה מציאותית של יחסי הכוחות בין הממלכות" תְּנָה-אֶת-בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה".
3. ג'ייסון (מתעניין בתפוצות) - מצד אמציה, יש חישוב שגוי (מיסקלקולציה) של היכולות שלו. כמו גרמניה הנאצית ומבצע ברברוסה. אחרי שגרמניה כבשה את כל אירופה, הלך הרוח של היטלר היה לכבוש את רוסיה כי הוא כל-יכול. ריאליזם התקפי לא מרוסן, לשם השגת עוד שטח וביטחון.
4. רמי (מתעניין בהיסטוריה דיפלומטית) - האם מדובר כאן באי הבנה? יש סגנון דיפלומטי לכל תקופה, ובכל תקופה יש דברים שאומרים ודברים שלא, ודברים שאם אומרים אותם מתכוונים לאותת לטובה או לרעה. האם "לכה נתראה פנים" זו קריאת קרב או הזמנה לפגישה? האם התיאור של יחסי הכוחות באופן מעליב\משפיל היה מספיק כשלעצמו כדי לגרום למלחמה? האם הדברים שנאמרו עולים בקנה אחד עם מה שאפשר להגיד?
5. יוני -
   1. יש פה סיפור של כבוד והשפלה כמניעים למלחמה. המשל של יואש מהדהד את המשל של יותם, שמכנה את אחיו אטד. לאחר המלחמה, יואש התעקש לקחת את המלך בשבי, לפרוץ את חומות ירושלים, לבזוז אותה ואפילו לחלל אותה. יש פה משהו עמוק של בושה.
   2. מאיפה בא העיוות תפיסה? ספר מלכים מערבב בין מעלות טובות של מלכים לבין הצלחתם הפוליטית והצבאית. הטובים והישרים על פי רוב ניגפים מובסים בקרב. יכול להיות שדווקא בגלל שהם מאמינים שאלוהים אתם, הם מפסידים במלחמה. כלומר, יש כאן מאזן בין שיקולים תיאולוגיים לבין שיקולים ריאליסטיים של עוצמה. התיאולוגיה היא לא רק אידיאולוגיה שאינה נטועה ברציונאל, אלא גורם ושיקול רציונלי ביציאה לפעולה מסוימת ולהערכת הניצחון (שלאחרים אולי נראית לא רציונאלית). זאת בדומה לאופן שבו רוברט פייפ טוען שפעולת התאבדות היא בחירה רציונאלית. המלכים מאמינים שאלוהים אתם, ולכך יש משמעות ומשקל ביציאה לקרב.
6. רפאל (מתעניין בכפייה וניתוח קבה"ח) -
   1. האמונה שאמציה מוצלח וראוי בעיני ה' היא שעיוורה את אמציה ולא אפשרה לו לעשות הערכה נכונה של מאזן הכוחות. הרושם שמתקבל הוא שהמחברים של ספר מלכים והן דברי הימים מגלים בסה"כ יחס ביקורתי כלפי אמציה. נראה שביקורת זו מכוונת לחוסר הפרגמטיות של אמציה ואפשר לומר שהמחברים תומכים כאן בריאליזם כגישה מדינית שמדגישה את הזהירות וכיבוד יחסי הכוחות ומתנגדת להרפתקאות מלחמתיות. אני קושר את זה לתיאור בדברי הימים לפיו לאחר כיבוש אדום אמציה אימץ את אלילי אדום, וזנח את האמונה באחדות האל.
   2. ישנו הבדל בין אמונה מונותיאיסטית לפוליתיאיסטית. מדינאי בעל תפיסה אלילית אינו מסוגל לעשות הערכת כוחות נכונה ולפעול על פיה, לעומת מדינאי בעל תפיסה מונותאיסטית שדווקא אמור להתנהל בעולם באופן שמתחשב בנתונים הארציים (ולקדם את הצדק ולהתנהג לפי הישר בעיני השם אבל נתונה לו לפעול באחראיות). כאן אני פונה לוובר להבין איך אימוץ התפיסה האלילית הביא לחוסר יכולת להעריך אל-נכון את המציאות. וובר אומר שהמדע המודרני לא יכל להתפתח במסגרת תפיסה אלילית. בתפיסה האלילית העולם קסום, האלים מעורבים באופן יומיומי בהפעלת המציאות ולכן אין חוקיות והכל נתון לקפריזות שלהם. לכן זה בלתי אפשרי לחשוב לעשות ניתוח אמפירי של סיבה ותוצאה על בסיס נתונים ארציים. מנגד, המונותאיזם מאפשר את התפיסה המדעית האמפירית מכיוון שהוא מוציא את האל ממעורבות קסומה בעולם וטוען שהאל הוא הבורא, אך הוא מניח לעולם להתנהל על פי חוקיות קבועה שניתן לתפוס אותה. ההתערבות הנסית שלו היא המצב החריג.
   3. דוגמה בימינו זו התיאור של ויקטור דוויס הנסון את התנהלות כוחות הציר במלחמת העולם השנייה בה היטלר והקבינט שלו לא היו מסוגלים להעריך נכון את פערי הכוחות ולכן הפסידו, כאשר ידוע שגרמניה הנאצית אימצה תפיסות אליליות מהתרבות הגרמניה הקדומה. על התפיסה האלילית ראו גם:Halbertal, Moshe, and Avishai Margalit. Idolatry. Harvard University Press, 1992.
7. נעמה - בתחילת הפרק מובא שאמציה מוציא להורג את קושרי הקשר שרצחו את אביו, אבל חס על בניהם. האם יתכן שגורמי כוח חיצוניים ראו בכך סימן לחולשתו של אמציה? מתחבר לספרות שעוסקת בסוגי משטר ומנגנוני שלטון פנימיים וכיצד הם מקרינים על הדימוי של מדינה ביחסים בינלאומיים והאם הם הפוכים אותה לחשופה ופגיעה או למרתיעה, והאם הם גורמים למדיניות החוץ שלה עצמה להיות יותר תוקפנית או יותר מגננתית או שיתופית?
8. אופק (מתעניין בכפייה, בתקשורת אסטרטגית ובמודיעין) - יש כאן ניסיון הרתעה שכשל, מדוע?
   1. עיוותי תפיסה: ייחוס כוונות עוינות ליריב. יואש מלך ישראל מייחס כוונות עוינות (יתר על המידה?) לאמציה מלך יהודה. אמציה כובש חלקים מאדום, אבל לא משלים בימי חייו את החזרת השטחים מהם. כיבושיו עוצרים כדי להפנות קשב לישראל. נשאלת השאלה מדוע שהוא מיוזמתו יתגרה בישראל? יתכן שבא להציע פיוס, אולי נישואין ("ותנה את בתך לבני לאשה"), כדי להמשיך בכיבושים בעבר הירדן. אם כך, יואש או לא מזהה נכון את כוונות אמציה, או שלהפך - מזהה אותן בזמן ולכן מסרב לפייס את אמציה ומנחית עליו מכת מנע. הבעיה בהסבר הזה  היא שהביטוי "להתראות פנים" מובן כהזמנה למלחמה או כמלחמה.
   2. כשל בתקשורת: המסר לא הגיע ליעדו. "ולא שמע אמציהו" - אין לכך פירוש במקורות הפרשניים שעליהם הסתמכנו. יתכן שהמסר לא הגיע כלל לאמציה, בין אם השליח כשל או איחר, היועצים של אמציה לא העבירו לו את המסר או כל דבר אחר.
   3. עיוותי תפיסה: הערכת יתר של היכולות שלך. כשל בהערכה - אמציה לא העריך נכון את היכולות שלו למול היכולות של ישראל. הוא לא התבסס על הערכה ריאלית של המציאות, אלא על הניסיון האחרון הטוב שהיה לו מול אדום ("הכה הכית את אדום, ונשאך לבבך").
   4. הסבר פסיכולוגי: נכונות ליטול סיכון על פי ה-Prospect Theory. "נשאך לבבך" = אמציה פעל על פי הרגש, "ולא שמע" = לקול ההגיון (ודבה"מ ב' כה' מוסיף "כי מהאלוהים היא"=לקול פנימי, יצר חזק ממנו). על פי ה-prospect theory  של כהנמן וטברסקי, צד שספג הפסד יהיה יותר נכון לקחת סיכון. ואכן, ישנה פרשנות שאומרת שאמציה היה במסע להחזרת שטחים שנכבשו מאבי סבו.
   5. משלים, פתגמים וביטויים סתומים כמקור לבלבול בתקשורת דיפלומטית. על פי התיאוריה הפרפורמטיבית, שחקנים מקודדים מסרים שקהל היעד שלהם צריך לפצח ולפענח. למסרים האלה יש מטען תרבותי, חברתי ונורמטיבי שהפתגמים או הדימויים מהווים שלוחה מייצגת של אותו מטען. כל עוד השחקנים והקהל שותפים לאותו רקע תרבותי-חברתי יש להם סיכוי גבוה להבין זה את זה (Alexander, 2006, Social performance: Symbolic action, cultural pragmatics, and ritual).