מיקום: Zoom

נוכחים: 6

מסכמים: אופק רימר ויניב שטיימץ

נושא: סקירת ספרות שמשלבת בין התנ"ך לחקר היחב"ל

1. כל אחד הציג בכמה דקות את המאמר\פרק שהוא קרא:
   1. רמי - קרא ספר שעורך מחקר היסטורי עמוק על כלכלה בינ"ל בתקופת המקרא, אשר נכתב בשנת 1983. בפרק 4 מדבר על דרכי הסחר ועל ארץ ישראל כצומת מרכזי בעולם הישן לתנועת סחורות. בפרק 5 מדבר על הסחר בין המעצמות. טוען שבתקופת התנ"ך היה סחר בינ"ל בין המעצמות, בניגוד לטענות קיימות. בין היתר, הוא נותן הסבר כלכלי להתפצלות הממלכות - לא היה כדאי לסוחר או לאדם הפשוט לשלם מסים למלך אחד שלא יכול להגן עליו בקצות הממלכה שהייתה מורכבת להגנה מבחינה גיאוגרפית.
   2. נעמה - impulses of peace, נכתב ע"י פרופסור נוצרי לברית הישנה. הוא חוקר מתוך מטען דתי. הוא קורא את ספר ישעיהו ומנתח את הנבואות שלו באופן נורמטיבי כיצד אמורים להתנהג כלפי מלחמה. זה מחקר לגיטימי, מחקר שמשתמש בכלים פילוסופיים-נורמטיביים, שאפשר לעשות בלי להגיע להנחות יסוד תיאולוגיות; ובכך החוקר תורם למחקר המקראי בסוגיה מרכזית במחלוקת, אך פוטנציאלית גם לחקר היחב"ל, שעוסק גם כן בשאלות נורמטיביות הקשורות למלחמה.
   3. רפאל - קרא מאמר מ-2012, של סטיבן דיוויד, שפורסם ב-Israel Affairs. מהתחום של לימודי ביטחון, ביטחון לאומי. לא עושה מחקר השוואתי כללי, אלא מחקר אזורי ספציפי לישראל. הוא בוחן איך נפלו מדינות ישראל - הישויות הפוליטיות של העם העברי: האם יש קווי דימיון בין המקרים ההיסטוריים להיום?[1]
   4. ג'ייסון - מאמר מתוך הקובץ הערוך על חזון ישעיהו. מסביר איך האימפריה האשורית שלטה באמצעות רטוריקה של הפחדה, וציורי קיר שמתארים איומים, התעללות בשבויים, עריפת ראשים וכו'. משתמש במושגים כמו לוחמה פסיכולוגית ועוצמה רכה (ללא הרתעה). הכותב אינו יחב"ליסט ומשתמש באופן אקלקטי ודי שטחי במושגים היחב"ליים, ללא חידוש או הוצאת משמעויות מהיישום שלהם על הסיפור המקראי.
   5. אופק - שני מאמרים מתוך הקובץ הערוך על חזון ישעיה: מאמר של בני מילר שמציג את תיאוריית ארבע האסטרטגיות-על (grand strategy) שפורסמה ב-Security Studies, ומדגים אותה באופן יחסית שטחי על חזון ישעיה; ומאמר של טל דינגוט אלכופר, שמיועד לטעון טענה נורמטיבית על ישעיה כליברל ואיש זכויות אדם, תוך החלת התיאוריה של המלחמה הצודקת על החזון שלו. הוצג מאמר נוסף שפורסם בכתב עת של ה-CIA בשנות בה-70' ובו השוואה בין שני סיפורי המרגלים, אלה ששלח משה לתור את הארץ ואלה ששלח יהושוע ליריחו - ומקיש מההשוואה לקחים למדיניות המתמקדים בעבודת המודיעין וביחסיו עם מקבל ההחלטות הציבור. שלושת המאמרים משתמשים בסיפורי התנ"ך כ"טריגרים" לטעון טענה שכבר גיבשו מכבר.
   6. יניב - הספר של גוטוולד מ-1964 על נבואה ויחב"ל, נותן סקירה היסטורית של תקופת התנ"ך תוך התייחסות למושגים יחב"ליים, אם כי ללא הרחבה על התיאוריות היחב"ליות עצמן ושימוש בהן (בדומה למאמר על רטוריקה של הפחדה ועל מאבקי הכוחות בישראל ויהודה של נדב נעמן). הספר של ווהלפורט מ-2007 בוחן את התיאוריה של איזון כוחות ביחב"ל על מספר רב של מקרי בוחן היסטוריים, בין היתר על תקופת התנ"ך. הוא מסתמך על מחקר סוג של היסטורי (ווילקינסון), שחקר עליה וירידה של אימפריות באותה תקופה, אבל הוא יחב"ליסט שעשה מחקר היסטורי מקיף. הם לא מביאים את כל העמדות ולא מפנים למחלוקות היסטוריות. בסופו של דבר, הטענה שלהם נופלת על אי דיוקים היסטוריים בתנ"ך. 
2. מתודולוגיה:
   1. הסתמכות על מחקר היסטורי של המקרא - אם כותבים על משהו שאינו בתחום המומחיות, חייבים להתייחס לתיאוריות/מחקרים של אותו תחום ולהראות איך מתבססים עליהם (או לא, ולמה דווקא עליהן ולא על אחרים). חשוב להכיר שיש מחלוקות בכל תחום מחקר, ודאי היסטורי; ולהביא את מגוון הקולות, בין אם משלבים את כולם, ובין אם בוחרים צד, ואת היתר מציינים בהערת שוליים.
   2. מתוך כל המאמרים אפשר לראות את הגישות השונות - מחקר היסטורי מקיף שמתבסס בצורה הדוקה על ההיסטוריה המקראית, אבל לא ממש מגיע למסקנות יחב"ליות מהותיות או מחדשות; למול מחקרים ממוקדי יחב"ל שמראים כיצד תיאוריות מבוססות באות לידי ביטוי בתנ"ך או מגיעים למסקנה\המלצה למדיניות מתוך סיפורי התנ"ך, תוך שימוש צר ולא מחייב בטקסט המקראי (בבחינת יורים את החץ, ואז מסמנים את המטרה).  לא חייבים לבחור בין שתי הגישות, אלא השאיפה צריכה להיות למחקר מבוסס (עד כמה שניתן במסגרת המגבלות שכבר דיברנו עליהן) בשני התחומים, מבלי לצאת לגמרי "חובבנים" בעיני צד השני.
3.  ניסינו לגבש טבלת 2X2 שמדגימה את סוגי המחקרים שיכולים לצאת מהשילוב שבין חקר היחב"ל לטקסט המקראי, בהסתמך על היחס המתודולוגי והמתודי לתנ"ך: