מיקום: המחלקה ליחב"ל, האוניברסיטה העברית

נוכחים: 7

מסכם: אופק רימר

נושא: גישות תיאורטיות לחקר המקרא - דיון בהשתתפות פרופ' נילי וזאנה וד"ר גליה ברנתן

1. פתחנו מ"דבר תורה" - 5 דקות על רעיון יחב"ל בתנ"ך:
   1. יוני - נאום רבשקה: ניתן לראות את הפנייה של נציג אשור לאנשי לכיש בשפתם היהודאית, כהפרה של הנורמה הנהוגה - לדבר בשפה הדיפלומטית, הארמית.
   2. נעמה -  שירת הים: אולי הסיבה לנס של קריעת ים סוף וטביעת המצרים בים (ואולי כל סיפור יציאת מצרים) נועד ליצור נרטיב לעם ישראל של יצירת עצמאות ממצרים (גורם חזק באזור); נרטיב שאומר שהמצרים הם לא כל יכולים, ובסוף האל היהודי יותר חזק מהאימפריה הזו. גם השירה היא סוג של לוחמה פסיכולוגית.
2. דיון:
   1. למה לא עוסקים יותר ביחב"ל בתקופת המקרא?
      1. אין דאטה. בעידן שבו המחקר הכמותני שולט, מחקר של תק' המקרא לא רלוונטי.
      2. אין רלוונטיות למדיניות, לפוליטיקה עכשווית.
      3. זה דורש הכשרות מתודולוגיות אחרות לגמרי.
      4. לא תיווכו לנו כיחב"ליסטים את התנ"ך, כמו שתיווכו את תוקדידס וקאנט.
   2. מחקר של המקרא הוא בעל פוטנציאל לעזור לנו להבין את התיאוריות היחב"ליות האלמותיות (לחזק את התוקף שלהן), וגם לפתח את החדשות יותר:
      1. האם אותן הנחות יסוד של הריאליזם התקיימו אז?
      2. איך אפשר לתאר את הנורמות החברתיות של התקופה?
   3. מה האתגרים?
      1. האמתות ההיסטורית. האם הסיפור באמת קרה? מה עוד היה ברקע (פרטים חסרים)? למשל, כל סיפור כיבוש הארץ של יהושע לא קרה, בעוד אתה חושב על פי התנ"ך שיש כאן סיפור היסטורי שאפשר לנתח. אבל האם נזרוק את התינוק עם המים? לא. יש סיפור והוא עשיר. צריך רק להכיר את המגבלות של הטקסט - לא חוסר דאטה, אלא מה עומד מאחורי הטקסט (וזה הרבה פעמים אידיאולוגיה, ולא מציאות).
      2. מי יעריך ויבקר את התוצר האקדמי? את עיבוד הנתונים?
      3. היכרות עם עולמות התוכן המגוונים, שמהווים ארגז כלים לחקר ופענוח התנ"ך.
      4. ההיסטוריה מתחילה ביוון, בכל פקולטה להיסטוריה מכירים את הטקסטים היווניים. כי הטקסטים מבבל, מאשור, משומר לא היו בנמצא. כשהם הגיעו זה צמח כענף צדדי, כנישה...אשורלוגים ואגיפטולוגים יושבים בארכיאולוגיה, ולא בהיסטוריה. זה אבסורד.
      5. איפה לחפש? מה הוויכוחים המעניינים בחקר המקרא?
   4. גישות:
      1. גישה תיאורטית - אפשר להחיל על כל טקסט. תמיד יש מה לעשות עם תיאוריה.
      2. טקסט תרבותי - האם יש כאן פוטנציאל למוביליזציה פוליטית? האם זה תוצר של תרבות פופולארית? תפוצה רחבה, הזדהות רגשית, זיקה לזהות, יכולת לדמיין באמצעותו עבר ועתיד....כל אלה מעידים על פוטנציאל פוליטי. מנגד, התנ"ך היה בשלבים הראשונים טקסט אליטיסטי, הוא נעשה פופולארי רק בעת המודרנית. זה היה ניסיון למסד אותו כ"מקדש" חליפי. זו ההמצאה הראשונה בהיסטוריה של דת בספר. אבל אולי דווקא זה בדיוק מה שהופך טקסט של תרבות פופולארית, שכן הוא מבטא יחסי כוחות בין אליטה לציבור הרחב וניסיון להנחיל אידיאולוגיה ולעצב זהות ונרטיבים.
      3. חקר המקרא - זו לא באמת דיסציפלינה. אפשר להחיל על הטקסט כל דיסציפלינה (למעט מתמטיקה אולי). יש פה טקסט ואנחנו מפרשים אותו בכלים שונים. הכלי היחב"לי הוחל על התנ"ך באופן ספוראדי ולא מסודר, ואמרו באמצעותו דברים בנאליים. אך נקודת המוצא של גישה זו היא שמה שמעניין אותנו זה לספר את ההיסטוריה של התנ"ך, בין היתר למשל גם על היחסים הבינלאומיים במקרא...ואם יצאו מזה אמירות יחב"ליות - מה טוב. הדוקטורט של נילי וזאנה היה על מושג הגבול בתקופה הקדומה. הטקסטים הראשונים שבני אדם העלו על הכתב באלף הרביעי והשלישי נגעו לגבולות בין שומר לנגש. יש שם תיאור גבול לכל מרכיביו המודרניים: אבני גבול, הסגת גבול, הסכמי גבול.
   5. מתודולוגית:
      1. טקסט הוליסטי. צריך לשים לב להכל, לכל מילה, להקשר, לנרטיב.
      2. רצוי כמה שיותר להשלים את התמונה עם מקורות היסטוריים, בראשם מקורות חיצוניים. מסע נחריב ונאום רבשקה הם דוגמאות לאירועים הכי מתועדים במזרח הקדום. זה לא אומר שיש תמונה אחידה, דווקא ככל שיש יותר חומר יש יותר ויכוח ודעות שונות.

סיכום

3. יש פה שתי גישות מרכזיות:
   1. לדבר על הפוליטיקה העולמית של התנ"ך - reception history. (נמצא כרגע מחוץ לתחום של הקבוצה).
   2. לדבר על הפוליטיקה העולמית בתנ"ך:
      1. יש את התהליך של למתוח את היחב"ל ואת יריעת הידע שלנו על הפוליטיקה העולמית אחורה לתנ"ך (כאן הבעיה היא האמתות ההיסטורית; איך אפשר לבסס הנחות ריאליסטיות כשהריאליטי לא מהימנה?)
      2. יש את התהליך של להשתמש בסיפורי התנ"ך כקרדום לחפור בתיאוריות היחב"ליות. כאן יש פחות חשיבות לאמת ההיסטורית, וההתייחסות היא אל הטקסט כהווייתו וכפשוטו.