במפגש הציגה יעל קדרון את מחקרה העוסק במנהיגותה של הרבנית ימימה מזרחי.

בתחילת המפגש סיפרה  יעל אודות הביוגרפיה של ימימה, איך התחילה ללמד, מה היא תורה נשית לפי הרבנית. חברות הקבוצה הציעו להוסיף עוד פרטים ביוגרפיים, שהופיעו לקראת סוף המפגש, כגון מצבה המשפחתי, מוסדות החינוך הדתי שגדלה בהם ועוד. 

כבר בתחילת הצגת הנושא כדאי להציג את הייחוד של מקרה הבוחן: למה דווקא ימימה? במה היא שונה מרבניות (מהר"ת) אחרות? מה הם הציפיות החברתיות מאישה חרדית וכיצד ימימה ממלאת את הציפיות הללו וכיצד היא חורגת מהם? 

ימימה מוגדרת כ"רבנית", אך גם כ"רבה", וגם מהר"ת. למען מי שלא מכירה את המושגים הללו - חשוב להדגיש מה ההבדל שבין ההגדרות ומה המשמעות של הבחירה בהגדרה מסוימת. וג ם - האם החוקרת מגדירה את מושא המחקר או האם מושא המחקר מגדירה את עצמה?

ימימה היא דרשנית\דורשת preacher. רואים בה "מרצה" lecturer ולא דרשנית. אין לה את אותו המעמד כמו גברים.  

בנוסף -  ימימה כותבת. אין עוד נשים שכותבות. כתיבה היא תחום של גברים.

יעל חושבת על השאלה  למה במסורת היהודית נשים לא כתבו? אולי כי המסורת הנשית היא אוראלית.

לדוגמה, על מנת להימנע מעימותים בתוך העולם החרדי-אורתודוכסי, היא לא מגדירה את עצמה כ"רבה" או כפוסקת הלכתית. 

דוגמאות מעניינות לפמיניזם של ימימה: הרבנית מתייחסת לערביות כמו ל"אחיות שלה", רומזת שאליהו הנביא הוא אישה, מעודדת חינוך של נשים.

מה תפקידו של הומור במנהיגות? מה בין עצמה נשית, הומור ופטריארכיה? ימימה משתמשת בבדיחות במהלך כתיבה. מה תפקידן של בדיחות? מדוע נשים חזקות מתבדחות על העצמה שלהן? האם זו צורה של ריכוך – שבלעדיו היא תהווה איום על ההגמוניה?

דילמה – האם רבניות צריכות להרוויח כסף? האם רבנים צריכים להרוויח כסף?

קושי ברפלקסיה עצמית – אולי כדאי לכתוב את מה שהיינו מצפות מהדמות עליה אנחנו כותבות, מה הפנטזיה האופטימלית ואיך הדמות הממשית פוגמת בציפייה הזו.

לבדוק - למה לא אוהבים את ימימה? היא מאוד פופולרית, אבל מי לא אוהב אותה ולמה.