מובילת דיון: ורד זינגר, דוקטורנטית בפקולטה לניהול אונ' ת"א, מתמחה בשכר בכירים וניהול ארגונים. עוסקת באי שוויון. 

נוכחים/ות:

1. שחר תימור שלוין

2. שירה רוזנברג לביא

3. ורד זינגר

4. יאיר ברק

5. שרי ורדי

6. שירן טייב אלמקיאס

 

עיקרי הדברים:

1. ורד הציגה נתונים אודות עוני ואי שוויון. בין הנתונים שהוצגו- ישראל בין המדינות המובילות בתחולת עוני גבוהה מבין מדינות הOECD, 33.6% משתכרים עד  שכר מינימום, ישראל נמצאת במקום 103 מתוך 150 מדינות במדד אי שוויון.

החל משנות השמונים של המאה העשרים, עם כניסת הגישה הניאו ליברלית, נראית מגמה של התעצמות הפער בין שכר בכירים לשכר עובדים. בעוד שבשכר עובדים בארצות הברית חלה עלייה מתונה במהלך השנים, הרי שחלה עלייה משמעותית מאוד בשכר הבכירים. מגמות נוספות שהשפיעו על אי שוויון בהכנסה- שביעות רצון נמוכה, לכידות חברתית נמוכה, פשיעה גוברת, בריאות ירודה, פגיעה בצמיחה הכלכלית.

בשנת 2016 נחקק בישראל חוק הגבלת שכירים. חקיקה זו מגבילה את הפער בין העובד הבכיר בארגון לזה הזוטר עד פי 35. החוק חל רק על חברות פיננסיות, משמע כ-20 חברות במשק הישראלי. ב- 25% מהחברות שבהן הונהגה הגבלת שכר- שימשו בתפקידי ניהול בעיקר נשים.

שכר בכירים בפער גדול בא על חשבון הורדת מחירים לצרכנים, העסקה של עובדים נוספים, העלאה בשכר לעובדים שאינם בכירים ועוד.

יש שתי תפיסות רווחות בנוגע לסיבות של שכר בכירים- עניין של "תג מחיר" לכישרון או לחילופין העובדה שהם מצויים בעמדות כוח.

2. יאיר- ההשוואה לארצות הברית תקפה ביחס לארה"ב ואינה משרתת אותנו. הרציונאל לחקיקת חוק הגבלת שכר בכירים היה ליצור בושה בפרסום השכר. בפועל נוצרו השוואות ותחרות, מה שהגדיל את שכר הבכירים. יש דרכים נוספות, חוץ מחקיקה, לצמצם פערי שכר- למשל באמצעות העלאת מס חברות- המטרה להשאיר פחות כסף בקופה.

תופעה מעניינת- מתקיימת הפרדה בין שוק ההון לכלכלה הריאלית.

תופעה מעניינת נוספת- ההפרדה הזו היא גיאוגרפית. בעוד שבמערב מסתמכים על שוק ההון, באסיה ובמזרח מסתמכים על הכלכלה הריאלית.

3. ורד- הקטנת אי שוויון בשכר באמצעות שני צעדים: הגבלת שכר בכירים במגזרים נוספים (חברות ציבוריות, עסקיות) והעלאת שכר המינימום.

4. שירן- הגבלת שכר בכירים לא בהכרח מבטיחה העברת כספים וחלוקה מחדש של המשאבים ה"עודפים" לעובדים שאינם בכירים. בנוסף, קביעת שכר מינימום לעיתים יוצרת תקרה ולא רצפה. כלומר שכר מינימום הופך לשכר מקסימלי.

5. ורד- המחקר בחן תפיסות של אנשים לגבי הפער הרצוי בשכר. המענה היה פי 4.6. אנשים ממעיטים במידת אי השוויון במשק. כך למשל יחס השכר הנתפס היה 1:30. 

6. שחר- המחקר לא בחן תפיסות בקרב אנשים מהמאיון, אלו שבכוחם להשפיע על הפער המדובר.

7. שרי- חוסר השוויון מתקיים לא רק בשכר אלא גם בהטבות נלוות כמו למשל תספורות או ייעוץ מטובי המומחים. מצד שני, פגיעה בשכר בכירים או הגבלה שלו עשויה להגביל יוזמות והנעה של הכלכלה.

8. ורד- מציעה לבחון שכר מול ביצועים. שכר ממוצע של מנכ"ל בחברה ציבורית עומד על 6 מש"ח שנתי. מתוך 100 שיאני השכר בישראל נכון ל2019- רק שתי נשים.

9. יאיר- טענה מוסרית: הפער אינו הוגן. טענה כלכלית: אדם סמית' טען כי מי שמייצר את "אושר העמים" הוא החברה. אדם מגיע להיות עובד מיומן בחברה בשל המיומנויות שהחברה סייעה לו לרכוש. צריך לבחון האם הכלכלה מתנהלת באופן חברתי או אינדיבידואלי. גם בתקופה שקדמה להייטק, היו יזמויות. לכן אין סיבה לחשוש מהיעדר יוזמות בשל הגבלת שכר.

10. שחר- תוחלת החיים של פרדיגמה כלכלית היא 40-60 שנה. ייתכן ואנו בסופה של תקופת הניאו ליברליזם.

11. יאיר- מי שעוסק בעוני הוא לא העניים עצמם. מרקס הבחין בתופעה זו עוד במאה ה19 כשטען שאין למעמד הפרולטריון תודעה מעמדית. אנשים עניים תופסים עצמם כאשמים בעוניים. אשמה אינדיבידואלית זו מונעת פעולה קולקטיבית לשינוי.