במפגש זה נדונה שאלת ההתפתחות האבולוציונית של הבעות רגש והנטייה האוניברסלית שלהן. ראשת הקבוצה, מיה לקר, הציגה את מחקרה הדן בנטייה להסתמך על ההקשר בהבעות פנים טבעיות ואמיתיות, והעלתה את השאלה האם נטייה זו משותפת בכל התרבויות. העדויות הנוגעות לאוניברסליות של הבעות הפנים עצמן (למשל, המחקרים של אקמן שנערכו בתרבויות רחוקות ובדקו זיהוי של הבעות פנים משוחקות) פורטו, לצד הביקורת הנשמעת תכופות עליהן. עם זאת, הנטייה לקחת בחשבון את ההקשר בו נמצאות ההבעות מוזנחת לעיתים קרובות. מיה העלתה שאלות הנוגעות לאוניברסליות של נטייה זו, והאם היא משותפת לכלל התרבויות. דיון זה העלה שאלה בנוגע לדיאגנוסטיות של הבעות פנים באופן כללי, ולהמשכות של המחקר לכיוונן באופן טבעי.

לאחר מכן, הציג חבר הקבוצה מתי ברסקי סקירה מקיפה של גישות אבולוציוניות לרגש, החל מדארווין מול למארק, עד לרעיונות מאוחרים יותר של פונקציונליות של הבעות רגש (אדופס ואנדרסון) וגישת האקולוגיה ההתנהגותית (פרידלנד), הטוען כי ניתן הבעות רגש הן למעשה פשוט הבעות, ללא צורך במנטליזציה של המביע. לכן, הן בהחלט יכולות לשמש כלי למניפולציה, ולהופיע אצל חיות רבות. תקשורת בין בעלי חיים נסקרה והובאה כעדויות לחלק מן הגישות. אצל האדם, הבעות פנים הן סוג של תקשורת מימטית, קדמו לשפה, וניתנים יותר לשליטה. לבסוף, בסגירת מעגל, שיער מתי מה לדעתו אוניברסלי בכל הנוגע להבעות רגש: הגוף האנושי עצמו והפיזיולוגיה שלו יכולים להציב מגבלה על הדרך בה אנחנו מבטאים רגש, ועל המטפורות הרגשיות בהן אנחנו משתמשים. לכן זה ימסגר את האוניברסליות של הבעות רגש, כמו גם היכולת לבצע אינהיביציה תלויית קונטקסט תרבותי על התגובה הרגשית וההבעה.