את המפגש הראשון פתחנו בתיאור המוטיבציה להקמת קבוצת קריאה אינטר-דיסציפלינרית שתוקדש למפגש בין ספרות, יצירה ומדיה חדשים. לאחר מכן ערכנו סבב היכרות, שבו שמחנו ללמוד על תחומי העניין המגוונים של חברי הקבוצה:

·       נועה – דוקטורנטית במחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית. מחקרה מתחקה אחר תהליכי המדיטיזציה של הספרות בעידן המדיה הדיגיטליים.

·       צליל – דוקטורנטית במחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית. חוקרת את ההיגיון התרבותי של האזנה לפודקאסטים, בניסיון לזהות ולאפיין את השינויים בפרקטיקת ההאזנה בעידן הדיגיטלי, ובפרט בהקשר של כלכלת תשומת-לב.

·       אסף – דוקטורנט במחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית, בשלבי סיום של הדוקטורט. חוקר הומור באינטרנט וגלובליזציה. הגיע לקבוצה בחיפוש אחר הצעד הבא, מעוניין להתחבר לצד ההומני ואיכותני של ההומור, להיעזר במסגרות עבודה מתחום הספרות.

·       מיכאל – כותב פוסט דוקטורט באוניברסיטת חיפה, עוסק בסוגיית הפורמולה באמנות דיגיטלית מודרנית (פורמולה כ"אי מקוריות").

·       ורדית – דוקטורנטית בתכנית משותפת של אוניברסיטת קנדה והחוג לפולקלור באוניברסיטה העברית. עוסקת בסיפורים אישיים של דוברי יידיש, איך מהגרים ממזרח אירופה לקנדה הקימו פולקלור חדש.

·       הדס – דוקטורנטית במחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית, כותבת על סרטונים היפר-סנסורים במדיה חברתית: תחום שמאגד תחתיו סרטונים פופולריים באינטרנט שלא תמיד יש מאחוריהם סיפור, אלא שמים דגש על החוויה (האם החוויה היא דרך חדשה לספר סיפור?).

·       אבי – מגיע משתי דיסציפלינות: במקור ממדעי המחשב, עבד שנים בהייטק תוך מיקוד בביג דאטה; כיום כותב דוקטורט בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית. חוקר ספרות עברית חדשה בניסיון להבין כיצד ספרות גלובלית, שמשתמשת בשפה עברית וצריכה להתמודד עם מסורות יהודיות, מפתחת כללים וסוגות.

·       דריה – מאסטרנטית בחוג לספרות אנגלית באוניברסיטה העברית, כותבת על פודקאסט עלילתי לילדים, מתעניינת בעיבודים וערבובים בין ז'אנרים ומדיות, וספרות עכשווית באופן כללי.

·       תמרה – מגיעה מתחומי הפילוסופיה והספרות, בשנה האחרונה עובדת כאסטרטגית בחברת מיתוג. הלקוחות שלה הם אנשים שרוצים לספר מחדש את סיפורם, את סיפור המותג שלהם, מתוך הבנה שמשהו בדרך שבה הם מספרים את הסיפור שלהם לא עובד.

·       טליה – חוקרת אינטר-דיסציפלינרית. כותבת את הדוקטורט שלה על תקשורת בין אדם ואלוהים בשיתוף בין אוניברסיטת בר אילן והאוניברסיטה העברית.

 

·       מורן – בדיוק סיימה לכתוב דוקטורט בתקשורת באוניברסיטת בר אילן, עוסקת בבניית זהות מתווכת תדמית במרחב הווירטואלי וניתוח פרופילים משלוש זירות: אתרי הכרויות, רשתות חברתיות ומשחקים וירטואליים.

הצגנו את תכנית המפגשים הטנטטיבית (ר' טבלה) והעלינו רעיונות לכיוונים נוספים, ביניהם: איך סיפור מייצר קבוצה ומאפשר חציה של גבולות, הקשר בין סיפורים בעידן הדיגיטלי וכלכלת תשומת לב, דיון במושגים התקבלות וביקורת, ביוגרפיה של אובייקטים (או: סיפורם של חפצים). סוכם כי נושאי המפגשים יותאמו לתחומי העניין של המשתתפים. במילים אחרות, נשמח לקבל הצעות לטקסטים שיכולים להתאים לדיון בקבוצה וכן לשמש במה לדיון במאמר שאחד/ת מחברי הקבוצה עובד/ת עליהם, בתנאי שהוא רלוונטי לנושאי העניין המשותפים שלנו.

תאריך	נושא מפגש
24.12.19	היכרות, בין סטורי לסטוריטלינג
7.1.20	יסודות הסיפור הקלאסי
28.1.20	כתיבה תחת אילוצים + כתיבה אוטומטית
11.2.20	מדיה חברתיים: פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם, וואטספ, ויקיפדיה
25.2.20	פרסום, מיתוג, סיפור
10.3.20	הסיפור של החושים האחרים I : פודקאסטים, ספוקן וורד
24.3.20	הסיפור של החושים האחרים II : אמנות, אופנה, משחקי מחשב, חפצים
7.4.20	פרזנטציות של כולם / אלגוריתמים/ אחר (?)

מפגש הפתיחה התמקד בשלושה טקסטים:

1. הפואטיקה של הסיפורת מאת שולמית רמון קינן הפואטיקה של הסיפורת בימינו (פרק המבוא, אירועים, זמן, רמות וקולות, וייצוג הדיבור)

2. המניפסט של ססאר איירה על הכתיבה החדשה

3. המבוא לספר "תרגילים בסגנון" מאת רמון קנו ומספר תרגילים לדוגמה

התחלנו בהצגת סכמה היסטורית של התפתחות ה-Storytelling מציורי המערות ועד העידן הדיגיטלי, שהובילה אותנו להבחנה כי המדיום הולך ונעשה דומיננטי על פני התוכן ככל שציר הזמן מתקדם. בהקשר למדיום ולהיבטים התקשורתיים של הסיפור, דיברנו על תנועת האוליפו בהובלת רמון קנו ופרנסואה לה-ליאונה. חברי האוליפו, בניהם מתמטיקאים, כימאים ומשוררים, שאפו לאתגר את התפיסה הרומנטית הרואה ביוצר הספרותי אמן שיצירתו תלויה בהשראה ובכישרון ייחודי. במקום זאת, הם טענו שיש לראות בו מדען המפתח "מוצרים" ומהלכים ספרותיים וחוקר אותם: תפיסת הטקסט כאובייקט מחקרי, שעליו נערכים ניסויים במטרה לחשוף את מהותו ואת הפוטנציאל הגלום בו באמצעות פיתוח טכניקות ו"אילוצים".

בהמשך לכך הזכרנו את המודל המתמטי לתקשורת של שאנון וויבר (1949) ואת השפעתו על שני מודלים מתחום הספרות: מודל 6 הפונקציות התקשורתיות של המבע הלשוני (רומן יאקובסון, 1960), ומאפיינים שונים במודל הסיפור (סיפור-המעשה + טקסט + סיפר) בספרה של רמון-קינן. דיברנו על ההבחנה בין "מידע" ל"משמעות" ועל פוטנציאל האפשרויות הגלום במסר – במי הוא תלוי? מי ומה קובע מהי משמעות ומהו "רעש"?

ורדית הוסיפה לדיון את מושג ההקשר (context) -  יש את ההקשר שבו הסיפור נוצר ויש את ההקשר שבו הקהל מקבל אותו. לצדו, קיים מושג ה-Communicability המוכר בלימודי פולקלור ועוסק ביצירת האפשרות לפרפורמנס פולקלוריסטי.

למרות ההסכמה הכללית בקבוצה לגבי הנטייה ההולכת וגוברת לשים דגש על פרפורמנס יותר מאשר על תוכן בסיפור-סיפורים, אבי טען שגם בעידן הנוכחי אנחנו עדיין תלויים במקור (או צריכים לפנות אליו) כאשר אנו דנים בערך האסתטי של יצירה. אסף והדס אתגרו את הטענה הזאת באמצעות דוגמאות עכשוויות שבהן שאלת המקור או המחבר אינה רלוונטית עוד לסיפור (ממים כדוגמה כללית, ו"rise & shine" של קיילי ג'נר כמקרה ספציפי). דיון זה הוביל למחשבה על סיפור קולקטיבי – סיפור שנבנה דרך הפצתו בין קבוצה של יחידים ולא בידי מחבר יחיד או מוסד סמכות. בהקשר זה, נועה הוסיפה כי בעידן הדיגיטלי נהוג לדבר על מעבר מלוגיקה של מוסדות כוח ללוגיקה של יחידים. בין לבין, דנו גם במקרה של גרסאות כיסוי מוזיקליות – האם הן מספרות סיפור חדש?

 

נקודות לסיכום:

• "מדיום" ו"מסר" מקבילים באיזשהו אופן ל"סיפור" ו"סיפר"
• הסכמנו על כך שתכנים עוברים בכל מיני פלטפורמות וגם מושפעים מהפלטפורמות האלה
• דיברנו על הרעיון של ספרות פוטנציאלית והקשר שלה לרעש ולמידע
• דנו במעמד המקוריות וחשיבותה בהגדרת הסיפור (מהי מקוריות בעידן דיגיטלי והאם זה משנה?)

 

טקסטים ודוגמאות שהוזכרו במפגש:

• מודל הפונקציות התקשורתיות של יאקבוסון (1960)
• המודל המתמטי לתקשורת של שאנון וויבר (1949)
• ספרו של ז'אק אטלי (1997), Noise: The Political Economy of Music     
• הרצאתו של אמיר חרש על תנועות עיניים של קוראים
• (Rise & Shine by Kylie Jenner (Original Version
• גרסת המקור של אמינם לשיר  Bonnie & Clyde 97’ מ-1998, לעומת הקאבר של טורי איימוס מ-2001