check
לספר סיפורים בעידן הדיגיטלי - מפגש שני: אופני הפנייה והדוברים בספרות ובתקשורת (7.1.2020) | לימוד בחברותא

לספר סיפורים בעידן הדיגיטלי - מפגש שני: אופני הפנייה והדוברים בספרות ובתקשורת (7.1.2020)

 

דיברנו על בחטין כמי שמנסה להכניס את החברה לתוך הספרות דרך רב קוליות, ועל המקבילות שיש לניסיון הזה בימים אלו, למשל דרך רשתות חברתיות. משם חשבנו מעט גם על צורות חדשות בהן הרומן בא לידי ביטוי בימים אלו – סדרות, חשבונות פייסבוק בהם מתפרסמים "סדרות" של סיפורים שהופכים לאחר מכן לספר.

דיברנו על אדפטציות כמושג שעשוי להיות לא רלוונטי בעידן של כל כך הרבה מעברים בין מדיה. הדס דיברה על זה שקשה לדבר על אדפטציות משום שכל צורה משנה באופן דרמטי את התוכן, ולכן לא בטוח שנכון לדבר על אדפטציות, אלא על תכנים שעוברים בצורות שונות. הדס סיפרה על זה שחברות גדולות לא מעבירות סרטונים זהים לפייסבוק וליוטיוב וכו'. כל ערוץ תקשורת דורש דגש מסוים.

שוחחנו גם על שיווי המשקל בין מדיום ומסר, שמופר ב-50 השנים האחרונות (בערך) לטובת המדיום. ניסינו לחשוב האם מדיום יכול להפוך לכרונוטופ – מאחר שמיכאל לא היה השארנו את השאלה הזו פתוחה לדיון הלאה.

אבי שאל האם בחטין בכלל רלוונטי לימינו ובאיזה אופן?

בר הצביעה על ההבחנה שבחטין מציג (כפי שהבנתי אותה) בין הגיוון הלשוני במציאות לבין הייצוג של מגוון לשונות על ידי הסופר, כשהיצירה הכתובה היא לעולם תיווך מודע של הלשון האחרת ע"י הסופר כפי שהוא תופס אותה, ולא דוגמת הלשון עצמה.

עברנו על האחדויות הספרותיות השונות אצל בחטין (עמ' 49), ונתנו דוגמאות לכל אחת מהן:

1. הודעה אמנותית ספרותית ישירה מאת המחבר – התלבטנו האם מדובר למשל בהודעה לגבי המצנאט או את המוזה? האם הכוונה לפניות של וולטר למשל אל הקורא שלו?

2. סגנון בכל מיני צורות, של סיפור הווי שבעל פה – למשל אגדות? משנה? (סקאז- שטף דיבור קולח של דמות כלשהי. ייצוג דיבור באופן מכוון). בר הוסיפה ש:"בכתבה על ספרו של פרופ' דוד רוסקיס "יהודיבור: מסות על תרבות יידיש" בהארץ מופיעה הגדרה לסקאז (אך לא מופיע פירוש המילה ברוסית)".

3. סגנון של כל מיני צורות תקשורת-הווי ספרותית למחצה שבכתב (מכתבים, יומנים וכיוצא באלה, למשל: הספר 30 עמוד של אבות ישורון, בלזק וכדומה).

4. כל מיני צורות של דיבור המחבר שהוא דיבור ספרותי אבל חוץ אמנותי (הרהורים מוסריים, פילוסופיים, מדעיים, דקלום ריטורי, תיאורים אתנוגרפיים, מידע תיעודי וכדומה) – ברור מאליו.

שוחחנו על תפיסת הספרות את הקהל כסביל ולא משתתף כפי שמשתקף בעמודים  62-63: המתח בין תפיסת יצירת הספרות כמונולוג אחיד ובין תפיסתה כדיאלוג (תקשורת) או אפילו כשיחה בין דוברים מרובים. בתוך המונולוג הזה הקורא הוא רק שומע סביל. בהקשר הזה הדס תיארה לנו את אשליית "שווה בין שווים" בקרב בלוגריות בישול וקהילותיהן. 

לאחר מכן דיברנו על המאמר Paddy Scannel – For anyone as someone structure (2000). התעכבנו על מספר נקודות לגבי המאמר:

-        המאמר טוען כי המדיה צריכה לדבר עם ההמונים, לכן היא לא מדברת עם אינדיבידואלים, אלא באופן אישי לכל אחד מהם, כמישהו מהם. שוחחנו על כך שכיום זה כבר לא בדיוק ככה. החיפוש הוא אחרי קבוצות נישה. הדס נתנה לנו כדוגמה בלוגריות בישול העונות לכל משתתפת בדיון.

-        שוחחנו על הטענה שמביא סקנאל בשם אדורנו לפיה תרבות ההמונים שואפת להאחדה, ולחיסול האינדיבידואליות וההבדלים. תהינו האם עודף התכנים הביוגרפיים והממואריים נובעת מהתחושה שהייצור התרבותי לא מגוון מספיק.

-        סקאנל מתאר את חשיבות האמינות בחדשות – למשל בכך שרואים ערב אחר ערב אותו אדם, באותה שעה, מתבונן ישירות במצלמה וכו'. שוחחנו על חשיבות האמינות כמאפיין שעשוי להיות זרז של אמנות אישית, היפר ריאליסטית וביוגרפית. למה זה חשוב שייראה שפונים אלינו ישירות? בשביל האמינות.

וכך סיכמנו:

טליה אמרה שהיא יוצאת עם הרעיון שהעלתה הדס לפיו גם קריאה של ספר ללא הפסקה הוא למעשה בינג'. כמו כן, טליה ניסתה לקשור בין החיפוש אחר ריבוי קולות ביצירה תרבותית ובין היפר ריאליזם. האם אחד מאפיין של השני?

הדס שאלה האם רשתות חברתיות הן רצוניות או לא רצוניות. כמו כן, היא תהתה לגבי רמות האקטיביות השונות שדורשת האמנות מהצופה – אמנות גבוהה לעומת אמנות פופולרית, פייסבוק מול אופרה וכדומה. הדס התעכבה גם על רמת הידע המוקדם של הצופה ונתנה כדוגמה סרטים כמו The Thin Blue Line של ארול מוריס.

אבי ביקש לעשות חיבור בין הכללים שבחטין קבע ובין היפר ריאליזם בספרות. בסיום דיון סוער לגבי רשתות חברתיות אבי טען כי המשקל שאנחנו נותנים לרשתות חברתיות גדול מידי. לטענתו, הרשתות נשלטות על ידי גורמים אינטרסנטיים אג'נדות שאין להם דבר וחצי דבר עם אמנות. בהקשר של היפר-ריאליזם, אבי הציע שנשוחח על הספר "כניעה" מאת מישל וולבק.

בר התעניינה בשיחה רחבה יותר לגבי שאלת קיומם של שומרי הסף בשדה התרבותי, עצם קיומם, זיהויים וצורת הפעולה שלהם. כמו כן, שאלה עד כמה שינויים ב"שמירת הסף" משפיעים על אופי היצירה.

ונועה רצתה להמשיך ולשוחח על המקום בו היפר-ריאליזם הופך לאמנות או לא מצליח לעשות כן.

משתתפים: נועה, הדס, בר, טליה, אבי