הוראות לכתיבת שיר/ אלכס בן-ארי
כתוב הוראות לכתיבת שיר.
בצע אותן.
*
כתיבה מבוססת אילוצים נועדה לשחרר את הכותב מרעיון קודם או איזושהי אחריות רגשית. היא מוגדרת כטכניקה אסתטית הנשענת על טכניקה צורנית או על תוכנה, שהיישום שלהם עשוי לייצר תחושה שהטקסט נוצר מעצמו, ללא רעיון מקודם של הכותב.
רוב המפגש הוקדש לדיון בדוגמאות שנועה הביאה, בראי הטקסטים התיאורטיים שקראנו:
- Baetens, J. (1997). Free writing, constrained writing: The ideology of form. Poetics Today, 1-14.
- De Geest, D., & Goris, A. (2010). Constrained writing, creative writing: the case of handbooks for writing romances. Poetics Today, 31(1), pp.81-106.
- Dworkin, C., & Goldsmith, K. (2011). Against Expression: An Anthology of Conceptual Writing. Northwestern University Press.
עיקרי הדיון:
התקווה 69/ אלכס בן ארי: 69 גרסאות מתוכנתות של ההמנון – כל שמות העצם בשיר הוחלפו בשמות עצם הבאים אחרי במילון.
לינק לקבוצת תיאטרון רות קנר מבצעות את פתיחת התקווה 69: https://www.youtube.com/watch?v=I5KHZADdqXU
המתח הכי חזק בפרויקט הוא בין הטכנולוגי כחומר והלשוני כחומר, כלומר מפגש בין חומר לטכנולוגיה ולא בין חומר לרגש, כפי שאנו רגילים בשירה.
כתיבה מתוכנתת מגיעה מכמה מקומות:
- היא מייתרת את הרגש, וזה מקל על הדור הצעיר של המשוררים שמתקשה להתחבר לרגשותיו
- זו דרך ספרותית לעשות הומאזי'ם: לדוגמה, משורר שמתכנת שירים של עגנון
- זה מחזיר לשירה את המהות המשחקית שלה
דיברנו על ההבדל בין אילוצים מתוכנתים ולא מתוכנתים: הכתיבה המתוכנתת מתמקדת בצורת הטקסט כשיטה לייצור תוכן חדש, זו כתיבה שמעבירה את כובד המשקל למדיום כאובייקט המחקר הרלוונטי עבור היוצר. אסף הוסיף שברגע שהכתיבה נעשית אוטומטית זה מרחיק את האינדיבידואליות מתוך העניין, יש משהו אוניברסלי ופחות ממוקד ביוצר בשיטת הכתיבה הזו.
דוגמה נוספת – מחוללי הכתיבה של ערן הדס. הדס הדמות הכי רלוונטית לדיון שלנו בכתיבה מתוכנתת בישראל כיום, הוא משורר שהתחיל בתור משוררת ממוצאת בשם "צאלה כץ", וכיום יוצר כל מיני מחוללים, כגון סגנונט – אפשר להזין שיר והוא מזהה למי אתה דומה בשירה העברית
אבי הזכיר את "הצופן התנכ"י" – פרויקט של מתמטיקאי מגבעת רם שמצא אם מזינים את כל ספר בראשית כמחרוזת, אנחנו יכולים לבצע עליו חיפושים שונים ולמצוא אירועים שקרו בהווה. מצד אחד זה מרשים ומצד שני למי אכפת? אולי גרסה אחת תהיה מפעימה אבל עשר אחרות היו גרועות.
כתגובה לטענה הזו, צליל שאלה האם זה לא המקרה גם בכתיבה של משוררים אמתיים?
זה הוביל אותנו לשאלה שעסקנו בה גם במפגשים הקודמים: מהי יצירתיות, מה אנחנו מחפשים כאן? האם יצירתיות היא אנושיות, או שמא היכולת לחדש באמצעות טכניקה/פרוצדורה ייחודית?
“With the rise of the Web, writing has met its photography” (Goldsmith, 2011)
נועה הסבירה שאם פעם ציור היה עניין של להראות הכי טוב את המציאות או להתעלות עליה, היום כשאנשים רוצים להראות מציאות – הם מצלמים. באופן דומה, כשאנשים רוצים להראות את המציאות שלהם בעידן המידע הם כבר לא כותבים שיר אלא משתמשים בפלטפורמה דיגיטלית. החוויה הופכת להיות חוויה של עדות, למשל להעלות תמונה שלי במגדל אייפל. אנחנו חיים בתקופה שבה הווירטואוזיות היא כבר לא הסוגיה המרכזית ביצירה.
אסף הזכיר את אינסטגרם כדוגמה למעבר מהווירטואוזיות לחוויה/נוכחות: באינסטגרם אין טקסט, יש רק תמונות, הפילטרים עוזרים למשתמש הקטן לייצר חוויה אינדיבידואלית מתוך המוכן. ככל שזה נראה מזויף, זה פרויקט זיופי של האדם הקטן, משתמשים בוחרים להשתמש בפילטרים מסוימים כדי להציג אותנטיות. התרבות של אינסטגרם מתרחקת מאנושיות באמצעות פרוצדורות שאמורות להעביר אותנטיות אנושית.
אבי לא השתכנע. לדידו, כתיבת שירה או כל יצירה באמצעות מחשבים אינה מנומקת ולא יכולה לעורר רגש באותה מידה שיצירת מופת אנושית יכולה. ציור מקורי של פרידה קאלו מעורר משהו חד פעמי, שפרויקט כמו פורטרטים של דגימות דם מוגדלות ע"י מחשב (עוד דוגמה באדיבות נועה) לא יכול לעורר בצופה.
בתגובה נועה הזכירה את הטענה של אדורנו: אין שירה אחרי אשוויץ. תומכי הכתיבה האוטומטית טוענים שמחולל שירה אוטומטית אומנם לא יכתוב שירה כמו אלטרמן, אבל גם לא ישלח אנשים לתאי הגזים.
הסכמנו כי החיפוש אחרי משמעות הוחלף אחרי החיפוש אחרי נוכחות וחוויה.
החלק האחרון של הדיון הוקדש לעיון בשירים מתוך גיליון 19 של כתב העת ננופואטיקה בנושא כתיבה מתוכננת. ביניהם: שירים שנכתבו לפי הוראות ניווט של וויז, פרוצדורה אוטומטית שלוקחת שירי הייקו ידועים ומחליפה את שמות העצם בשיר במילים הבאות במילון, שירים שמורכבים מהשורה הראשונה והאחרונה של הרצאות TED וכן הלאה. היצירתיות באה לידי ביטוי בטכניקה ולא במשמעות.
הטענה שעומדת מעל כל הפרויקטים בגיליון היא שהאוצרות חשובה יותר מהמשמעות.
אסף הזכיר את המושג Networked individualism (Wellman, 2000), אינדיבידואליות רשתית - מצד אנחנו רוצים להיות אינדיבידואלים ומצד שני חלק מהחברה. העידן הדיגיטלי מציע לנו מגוון מנגנונים שמאפשרים לנו לבטא גם את זה וגם את זה.