במפגש הזה הציגה חברת הקבוצה, ענבל בן יהודה את המחקר שלה. ענבל בוחנת יוזמות ומיזמים תרבותיים בקרב קבוצות דארפוריות "אפריקאיות", או לא-ערביות, בסודאן ובקהילות בפזורה, המשמשים לאפיון הזהות הקבוצתית, לחיזוקה ואף להבחנה בין קבוצה מסוימת לקבוצות אחרות בדארפור ובסודאן. אחד המוקדים במחקר הוא המאמצים של קבוצות אתניות דארפוריות לפיתוח הכתב ולהנחלת הדיבור בשפות אם שאינן ערבית. ערבית היא השפה הרשמית והשלטת בסודאן, ואחד מסמלי ההגמוניה המרכיבה את המשטרים בסודאן העצמאית מאז שנות החמישים. שפה זו מסמלת ערכים לאומיים מאחידים עבור המשטרים בסודאן, שביססו את זהותם על עליונות תרבותית ודתית ערבית-אסלאמית. את הזהות הזו קבוצות סודאניות רבות, כולל בדארפור, דוחות לחלוטין או מוצאות אותה שנויה במחלוקת. עליונות השפה הערבית דחקה לשוליים ואף השכיחה את ידיעת שפת האם בקרב רבים מקבוצות אתניות בדארפור ובאזורים אחרים, באמצעי דיכוי ישירים או בתהליכי אסימילציה מול ההגמוניה, שהיו רצוניים או בלית ברירה, וכן בתהליכי הגירה בתוך סודאן וממנה. בנסיבות של הדרה, הזנחה ודיכוי פוליטי ותרבותי אלים כלפי קבוצות לא-ערביות בדארפור, שהעמיק עם פרוץ סכסוך מזוין בשנת 2003 בין תנועות מורדים מקומיות לממשלה, הערבית זוכה למעמד מורכב ושנוי במחלוקת בקרב רבים שמוצאם מהאזור. בחוגים מסוימים הדבקות בשפת אם שאינה ערבית, והשאיפה לחזק אותה בקרב הפרט והחברה, מסתמנת כמעשה של התנגדות פוליטית. לאחר הצגת המחקר ענבל הציבה כמה דילמות שעומדות בפניה, בעיקר בכל הנוגע לשאלה באילו קבוצות מסוימות בדארפור עליה להתמקד, מבין המגוון הרחב הקיים באזור: מה המיקום של הקבוצות הגדולות והקטנות בתוך המכלול הדארפורי והסודני, ומה היתרונות והחסרונות שבבחירות השונות. בעקבות המפגש התחזקו כמה תובנות באשר לבחירתה הנכונה במדגם.