מפגש זה פתחנו בקטע אודיו מתוכניתה של קרן נויבך ברשת ב' אשר מפנה את אלומת האור התקשורית למתרחש בשוליי החברה הישראלית, כפי שבא לידי ביטוי בבני אדם שלוקים בנפשם ומוחזקים בתנאי בידוד.
קטע זה הוביל לתצלומים שחילקה לנו רחלה, שהתייחסה לנושא הכליאה, באמצעות כלי מעניין של קרולין וונג הנקרא Photovoice
דרכו פיתחנו דיון תוך נקודות מבט שונות אודות נושא הכליאה ובכלל. אין ספק שאצל חלקנו אם לא רובנו זה עורר תגובות שלחלוטין אתגרו את הנוח והמוכר לנו. הדיון הצליח לפתוח כיווני מחשבה שונים.
לאחר מכן עברנו לדון ברפלקסיביות במחקר, דיון שנפתח בציטוט:
"כדי להבין את העולם יש להיהפך לחלק ממנו ובאותו זמן להישאר מופרד ממנו, שייך ומובדל" (Patton,1980).
במחקר איכותני חשיבות רבה לחוקר, החוקר ככלי מחקר אנושי בפני עצמו. האדם הוא הכלי האידיאלי לבחון ולפרק את המורכבויות שבשדה המחקר. דיברנו על הסכנות שבמעורבות החוקר, איך אנחנו שומרים על הריחוק, מה הקרבה אומרת לנו איך היא יכולה לתרום למחקר. איך נכון לקחת את אותו "כאב בטן" (כמו במקרה שדנו בו) ולמנף אותו לטובת המחקר. יש שהסכימו ויש שלא.
וסיימנו בשיר שלא השאיר אף אחת נינוחה בכסאה.
מצ"ב:
אמא/ נפתלי שם טוב חמדת
אִמָּא שֶׁלִּי מְנַקָּה
אֶת הַשֵּׁרוּתִים
שֶׁל הַחוֹקֶרֶת הַדְּגוּלָה
שֶׁמֶּחְקָרֶיהָ עַל מִגְדָּר
וּתְפִיסוֹת פְּסִיכוֹאַנַלִיטִיּוֹת
פּוֹסְט-סְטְרוּקְטוּרָלִיסְטִיּוֹת
הֵבִיאוּ אוֹתָהּ
לַהֶשֵּׂג הַמַּדְהִים
הָאִשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה
שֶׁהִתְקַבְּלָה
כִּפְּרוֹפֶסוֹר מִן הַמִּנְיָן
עוֹד הַצְלָחָה פֶמִינִיסְטִית בְּצַמֶּרֶת הָאַקַדֶמְיָה.
|
|
|||
|
|||
