"איך מבצעים מחקר על מוגבלויות בעולם לא מותאם?" הציגה נעמי ביטמן והעלתה לדיון גם את הסוגיה על יחסי הכוחות בריאיון במחקר, ועל הלגיטימציה להנכיח את יחסי הכוחות האלו במהלך המחקר.
שוחחנו על החוויה של להיות חוקרת מקבוצת שוליים- במרחב האקדמי והאם זה בהכרח מוביל לאקטיביזם?
האם השאלה הראשונה שלנו צריכה להיות, מי החוקר במחקר הזה? מאיפה הוא מגיע מה הנרטיב שלו?
הנושא הזה הציף שאלות רבות, ולקח כל אחת מאיתנו למחקר שלה להתבוננות פנימה.
התלבטנו, עד כמה נוכחת, והאם בכלל צריכה להיות נוכחת, ההתנסות והנרטיב האישי של החוקר/ת?
לעיתים כשאני מגיעה לשדה המחקר , אם לא לקחתי את הנרטיב האישי שלי בחשבון אני לפתע עלולה להבין כי הוא מהווה חסם בעבורי.
איך נכון להתמודד עם האתגר?