מפגש שני- 7.1.26

בחלק הראשון של המפגש: מצגת של אלכסנדרה על מודלים של מוגבלות ותחילת דיון על ההגדרות של מוגבלות: האם למשל כל שונות היא מוגבלות? זה אומר שלמשל צבע עור או נטייה מינית עונות על ההגדרה של מוגבלות? כנראה שלא, אז אולי צריך לחשוב על ניואנסים יותר מדוייקים לגבי מהי ההגדרה של מוגבלות.

סקירה זריזה של המודל הדתי, גבי העיר שאמנם נראה לנו שהמודל הדתי הוא נחלת העבר אבל בפועל בישראל המודל הדתי נוכח מאוד. אמרתי שזו הערה טובה ושנשמור את זה לטובת הדיון בהמשך. המשך לדיון על המודל הרפואי. הדיבור בשפה של נורמטיביות ומדעיות על מוגבלות. מעבר למודל החברתי אחרי מלחמת העולם השנייה ובעיקר בשנות ה-60 וה-70, בהשפעת תנועות פמיניסטיות וזכויות שחורים.

בעשורים האחרונים, עלה וצמח המודל האפירמטיבי שרואה במוגבלות מקור לגאווה וכביטוי לזהות חיובית של מוגבלות. אלכסנדרה שיתפה מהנסיון שלה כמטפלת וכפיזיותרפיסטית שמנסה לפעמים לעבוד דווקא עם אנשים עם מוגבלות ועם הגוף שלהם, לא כגוף שצריך לתקן אלא כגוף שאפשר לעבוד איתו.

בחלק השני של המפגש: מעבר לדיון על המודלים ואיך הם באים לידי ביטוי בשדה המחקר. עלו שאלות של משתתפים במפגש על האופן שבו החיים עם מוגבלות ותפיסות אפירמטיביות יכולות להוביל לשאלות על מהי הנורמליות. המשך דיון באופן שבו מודלים שונים משפיעים על עיצוב המחקר.

סיימנו עם דיון על מה כל אחד לוקח מהדיון אל המחקר ו/או הדיסציפלינה שלהם, והסכמנו שבעצם אנחנו מדברים גם על מתח בין פרספקטיבות תאורטיות שונות, וגם מתח בין שיח תאורטי לשיח של פרקטיס אקטיביסטי / שינוי מדיניות ופרקטיקה.