מפגש שלישי- 4.2.26

בחלקו הראשון של המפגש ד"ר נילי ברויאר, אחת מהמשתתפות בחברותא הציגה את המתודולוגיה של אוטו-אתנוגרפיה. זוהי מתודולוגיה בה החוקר/ת בעצמם הופכים לכלי במחקר, ונילי בעצמה מומחים ביישום המתודולוגיה הזו. נילי הציגה כיצד היא משתמשת במתודולוגיה הזו, כחוקרת מוגבלות נמוכת קומה, כיצד המבט שלה על העולם תורם לה לתובנות מחקריות וגם על האופן בו הגוף שלה מאפשר לה להשיג תובנות ייחודיות על מרחב ומקום. רבים מהקבוצה, שלא מגיעים בהכרח ישירות מהתחום של לימודי מוגבלות אלא מתחומים משיקים, שיתפו שהחלק הזה תרם להם רבות, וגם איפשר להם לבחון מושגי יסוד מזוויות חדשות, ולחשוב על חיבורים בין תיאוריה לחוויות האישיות של המשתתפים בשדה.

בחלקו השני של המפגש, העמקנו בדיון בסוגיות תיאורטיות ואתיות מורכבות דרך דיון משותף במאמר של ד"ר גילי המר. המאמר עוסק באתנוגרפיה של עיוורון. דרך עבודתה של המר, עלו שאלות מהותיות סביב המיקום של חוקרים (Positionality) בהקשר של מחקר על מוגבלות. האם אנחנו פועלים כחלק מהקהילה הנחקרת (insider) או כגורם חיצוני לה. במקרה של המר, עלתה במאמר שלה השאלה כיצד העובדה שהיא רואה (sighted) משפיעה על יחסי הכוח וה"מבט" (Gaze) בשדה. דיברנו על המושג של "ידע חושי" (Sensory knowledge) והשימוש בגוף ככלי מחקר, כולל דיון באפשרות להסיק תובנות משיטות עבודה כמו ליווי נחקרות בהליכה במרחב הציבורי או בקניות. דיברנו גם על על הצורך בגמישות וברפלקסיביות מתמדת, במיוחד לאור המפגש בין חוויות חושיות שונות והפוטנציאל לאינטימיות גופנית במחקר, תוך זהירות מ"אינטימיות כפויה" (Compulsory intimacy) שעלולה לנצל את נחקרים. כמו כן, נבחנו ההקשרים התרבותיים של המחקר אל מול הביקורת על "השתלטות" המערב על עולמות הידע והחושים, והועלו שאלות לגבי המחויבות והאחריות האתית של חוקרים כלפי נחקרים, למשל באמצעותם שיתופם בתוצרי המחקר ובתמלולים.