נטע שרם (מובילת הקבוצה) דיברה על הטקסט הדבור כמושא מחקרי. היא דיברה על מקומו של הטקסט הדבור בעולם הקלאסי, באמנות, בתיאוריות מודרניות של בלשנות, תקשורת ובפילוסופיה של הדקונסטרוקציה. לבסוף, היא נגעה במסלול שהביא אותה לעסוק בטקסט הדבור בהקשר המחקרי שלה במחשבת ישראל וקינחה בדוגמא קטנה.

לאחר מכן, אפרת אורבך דיברה על המסלול של הטקסט המוזיקלי מן הטקסט, אל התנועה, אל הסמיוטיקה, אל המנגינה ובחזרה אל הטקסט בתרבות המצרית הקדומה, היהדות, הסורית ועד לכנסיה הקתולית. אפרת הראתה איך המחקר שלה על היצירה של המלחין גבריאל פורה עוסקת במרחב הזה שבין הטקסט הליטורגי והטקסט המוזיקלי וגם נגעה בתגובת האפיפיור לחידושים מוזיקליים בצרפת של המאה ה19.

ארז לוזון הגיב על ההצגות. על דבריה של שרם הוא הקשה שטענתה כי טקסט דבור הוא סיפורי יותר, לא בהכרח מחזיק. ולאפרת הוא ביקש להבין מה היחס בין טעמים, פיסוק ופרשנות.