מפגש ראשון:

"המבדיל בין רודולף אוטו לאמיל דורקהיים: על פנומנולוגיה וקדושה בליטורגיקה של גבריאל פורה".

בהרצאה של אפרת אורבך פגשנו לפחות ארבע "סוגים" של טקסט: מוזיקלי, קאנוני, הסטורי, וסוציולוגי.

המחקר של אפרת נע בין טקסט מוזיקלי, החוויה של מי שנמצא בפולחן, וההקשר החברתי ופוליטי שבו המוזיקה נוצרת. ספיציפית, אפרת ניסתה להראות כיצד ההמשגות של רודולף אוטו ואמיל דורקהיים עוזרים להבין את יצירותיו הכנסייתיות של המחלין גבריאל פורה. אפרת מתמקדת בפורה בדוקטורט, שם היא מנסה להוכיח כי העובדה שהוא היה ספקן חלחלה אל המוזיקה שלו.

היא דיברה על התיאוריה של אוטו על הקדושה כמפגש עם ה"אחר המוחלט" (הנומינוזי). היא הראתה איך, לפי אוטו, ההלחנה של פורה חורגת מן הרצוי למוזיקה כנסייתית בגלל שהיא לא משתמשת נכון בשתיקה כדי להנכיח את הקדושה. אחר כך היא תיארה מושג של דורקהיים - תסיסה חברתית בעברית או collective effervescense באגנלית שהיא ההתרחשות הקיבוצית שנוצרת מריטואלי מוזיקלי דתי. אפרת הדגישה שדורקהיים עסק בפולחנים של קבוצות שבהן המוזיקה איננה מיוצגת בתווים והיא מיוצרת על ידי תיפופים, כלי הקשה וצורות אחרות. הטענה של אפרת היתה שהאופנים בהן פורה ייצג את הטקסט הקאנוני שמושר בכנסיה הביע ספקנות ואת החשש מפני ריק תיאולוגי בתוך החוויה הדתית. על כן, המוזיקה שלו איפשרה לאנשים שאינם קתוליים לקחת חלק באירוע החברתי שמתקיים בכנסיה ולהרגיש בו שייכות ולייצר תסיסה חברתית מן הסוג הדתי אבל כזו שיש לה צד דתי וצד ספקני ופתוחה לכולם.