במפגש הפתוח השתתפו בנוסף ל - 14 החברים הקבועים עוד 8 משתתפים חדשים.

המפגש נסוב סביב המאמר -

 Mobilizing dis/ability Research: A critical discussion of qualitative go-along interview in practice

(Castrodale, 2018)

מאמר זה מעורר דיון בתחום של מתודולוגיה ואתיקה במחקר איכותני במוגבלות.

מדובר במאמר לא שגרתי: מעבר לכך שהוא מתייחס לכל העקרונות שאנחנו עובדים לפיהם במחקר בביקורת מוגבלות (עיצוב משותף של מטרות המחקר, הדדיות ומעורבות) הוא לוקח צעד נוסף קדימה ומציע לחשוב מחדש גם על הסטינג (setting). המחבר הציע לבנות את סטינג הראיונות במשותף -go along interviews. סטינג זה מאפשר הסתכלות פתוחה ואינטגרטיבית של חוויות היום יום, בדגש על המרחב הפיזי והחברתי. הדיון שהתפתח בעקבות המאמר התייחס ליתרונות וחסרונות של מתודולוגיה זו. לא לגמרי היה ברור מתוך המאמר, האם זה אמצעי, אולי זו מטרה. עלתה שאלה האם לא מדובר פה בגישה אתנו-אנתרופולוגית עם היתרונות והחסרונות שבה.

דנו בסוגייה של היררכיה שיש בין מראיין ומרואיין, בטח כאשר מראיין הוא able bodied, והמרואיין אדם עם מוגבלות. עלתה הדעה כי כותב המאמר, שוויתר על יומרה להרגיש אדם עם מוגבלות, בחר להיות קשוב לצרכי המרואיינים, לא נצמד למתודולוגיה קשוחה, הרשה לעצמו לשנות זהותו כחוקר משתתף תוך כדי מחקר, תוך כדי תנועה. נקודת מבט אחרת הייתה האם המבנה האקדמי, המשרת יחסי כוח בחברה, יכול לפרוץ את דלתות אקדמיה כך שאנשים עם מוגבלות יהיו גם חלק ממנו.

מבחינה אתית, מה קורה כאשר חוקר ללא מוגבלות פוגש ומתצפת על אנשים עם מוגבלות?. האם הוא מצוי בעמדת כוח  גם בפרשנות, גם בניווט של נושא המחקר, בניסוח שלו, במטרות שהוא מציב?. האם מחקר משתף מצליח לשבור את יחסי הכוח?. גם כשיש את הכוונה להתקרב לנחקרים והמשתתפים. משתתפים אחרים התייחסו לסוגייה האם מחקר משתף יכול לטעון לשוויון?

בהמשך הדיון המשתתפים התייחסו למסגרת התיאורטית של המחקר האישי שלהם בתחום המוגבלות.

נושא של מיקום הראיון הוא מהותי אך גם צריך לעגן אותו מבחינה תיאורטית.  

לסיכום, חשוב כי חלק מתהליך המחקר הוא רפלקציה של החוקר, הכרה בתהליך המחקר, בעמדות שהחוקר מביא למחקר וגם בטעויות. חשוב לבחון כיצד זה משליך על פרשנות המחקר.

 

לצפייה במפגש הפתוח - כאן.