במפגש הציגה רננה קריסטל מאוניברסיטת בן גוריון את מחקרה אודות היסטוריה של חינוך ומוגבלות בישראל: 

התפתחות חינוך לעיוורים בארץ. מתחיל מ-1902 ועד '89 צמצמה ל-73 ועכשיו החליטה שמקצצת ל-'59. מוגבלות מודרת בתוך הכתיבה ההיסטורית. מוגבלות של ילדים בחקר בחינוך כמעט ולא קיימת. ב-1902 הוקם בית חינוך עיוורים בירושלים. היו 2 מוסדות של המיסיון. אפשרות אחרת לשלוח את הילדים לוינה. הרבה פעמים ילדים נשארו בבית. המוסד נמצא בין מוסד חינוך למוסד חסד.

אברהם משה לונץ אחד מהדמויות הדומיננטיות בהקשר של חינוך. זאת היתה פנימיה – גן ובי"ס. מעדיפים לקבל את הילדים כמה שיותר מוקדם בגלל העיכוב ההתפתחותי. קבעו שהיעד עד גיל 20 אבל לא הוגדרה נקודת יציאה. שילוב בין ספרדים ואשכנזים שלא היה קיים קודם. המוסד מוגדר דתי ובמוסד זה למדו יחד בנים ובנות ללא הפרדה. ליקויי ראיה עד עיוורון מלא. אין התייחסות לנרכש או מולד. הם ביקשו אישורים מרופא, רופא עיניים ושאין בעיה נוספת. לא קוגניטיבית או נפשית. רוצים לייצר תנאים מקסימליים להצלחת התלמידים. המורים הראשונים מטובי המורים בארץ. בשלב מסויים מצטרפים אליהם בוגרי המוסד שעובדים כמורים. לימדו קודש וחול ומקצוע. המון דגש על בריאות והגיינה. מלמדים אותם את המיומנויות הללו. לאחר מכן שמו דגש על התעמלות ולאחר מכן משחקים – חשוב להם האינטראקציה החברתית. לאחר מכן – החינוך העברי. ממציאים את הברייל העברי. טיולים. זה עניין טיפולי רפואי שיקומי. יש כאן פריצת דרך בתוך הקונטקסט של היישוב היהודי. אולי יש כאן טשטוש זהויות – העיוורון עולה על המגדר וממילא אם לא רואים אחד את השני גם לא נמשכים כך גם בהקשר התרבותי.

מלחמת העולם הראשונה – פוגעת במוסד – רעב גדול, 12 תלמידים נפטרים משחפת. בשנות ה-20 רוב הבוגרים לא עזבו את המוסד. מצב כלכלי קשה. כל פורצי הדרך שהקימו את המוסד עזבו. ועד הקהילה והממשל הבריטי מעוניינים בהסדרה. החליטו שלא מעוניינים להעסיק יותר מורים עיוורים. מי הוא המורה העברי מי הוא לא? במוסד לומדים בית מלאכה של אריגה, מוסיקה. הבוגרים לא רוצים לעזוב את המוסד. אין להם לאן ללכת. אנשים אלה מגיעים כמעט לגיל זקנה.

בשנת 1948 – היה מקרה של התעללות מינית במוסד. אדם מבוגר שהתעלל בילדה בת 4. בית המשפט פסק שיכול לחזור לגור במוסד. כשהמדינה גילתה לשכת הסעד ניסו להוציאו. נחקק חוק שלמדינה יש זכות וחובה להלאים כל מוסד שמיועד לאנשים חוסים.

אגודת מגדלור – אגודה אמריקאית תמכה בבית חינוך לאורך השנים. הם יזמו שילוב בשנות ה-50. האגודה ממנה הכשרה למורים  מהארץ בארה"ב שילמדו מהו שילוב. בת"א הוקם ביה"ס הראשון המשולב. בי"ס לדוגמא בת"א.

דיון: המנחים שלי היסטוריונים – לא מכירים מוגבלות. איך אתם רואים את זה? איפה זה פוגש את המחקר שלכם?

עינת – איפה את מדברת על ההשפעה בעולם במחקר שלך? איפה הליבה של המחקר? איפה זה בא לידי ביטוי מבחינת השימוש של הטרמינולוגיה? אם את צריכה להגיד במשפט מה מייחד את המחקר שלך?

רננה – יש בעיקר מסמכים. בעיתונות מוגדרים תמיד כמסכנים ואומללים. זה משרת אותם לפעמים. זה שוליים של החברה הישראלית.

עומרי ט – מה המקום של ההורים? קצת היה חסר.. מה היו תפיסות הגוף שהציגו במוסד. הטשטוש המגדרי והעדתי. שקיפות מינית ביחס למוגבלות.

רננה – העובדה שלא חשבו שיהיה איום מיני. היתה תפיסה שעיוורים לא יתחתנו עם עיוורים. אסרו נישואין אחד עם השני. מיקום המוסד בפאתי העיר – פוקו. בביקורת עליו ספיבק כותבת שהוא כתב מבעד למשקפיים של פקידים.

צילי – יש ניצנים של לימודי מוגבלות עוד לפני שנות ה-70 ומה שעצוב זה שגם היום יש הדרה כפולה. האם בתוך לימודי מוגבלות יש הדרה על הדרה?

נוכחים: רננה, צילי, עומרי בינג, עומרי טנקמן, רוני אוליבה, עינת בן דוב, תמר טאוב (תמר שפנייר – מתמללת)