שמחנו להכיר את משתתפי הסדנה שיכלו להגיע.

במהלך המפגש עלו כמה עניינים נוספים בהם נעסוק בהמשך השנה, על פי בקשתכם:

• הנגשת מאמר לקהל שאינו מן התחום המחקרי בו המאמר עוסק
• ניסוח פתיחה מזמינה לקריאה
• קווים מנחים למבנה המאמר
• סגנון וניסוח במאמר
• פיתוח רעיונות בתוך הפסקה וקישורם לפסקה העוקבת

בנוסף לתיאום הציפיות שערכנו בפגישה, עסקנו גם במאמרו של בויארין, "הנזיר הנשוי", בתוך: אשנב לחייהן של נשים בחברות יהודיות, יעל עצמון: עורכת, ירושלים התשנ"ה, עמ' 94-77.

ניתחנו את מבנה המאמר ואת אופיו המתודולוגי: 

קווים חיוביים:

• הכותב מניח את טיעוניו על ציר אחיד ובכך מקל על הקורא לעקוב אחר הסבריו.
• בויארין מסביר מראש את מהלך עבודתו ופועל בהתאם.
• סיכום המאמר חוזר על שלבי ההוכחה ובכך מספק מפתח להבנת המאמר ביתר קלות.
• כתיבתו של בויארין גורמת לקורא להרגיש חכם ומאפשרת פתיחות מצד הקורא לקבלת טענותיו.
• פתיחת המאמר בטקסט המראה מתח כלשהו - מזמין את הקורא שהסתקרן לקרוא את המאמר.
• שלבי המאמר: [1] הצגת המקרה באמצעות טקסט מדגים, [2] הצגת הבעיה ביתר פירוט, [3] פתרון של המקרה הראשי, [4] החלת הפתרון על מקרים רחבים יותר תוך הבאת הוכחות ממקורות שונים.

קווים שליליים:

• המאמר מעלים עין ממקרים שאינם תומכים בטענה בה הוא עוסק.

מתוך זה שאלנו: 

א. האם עלינו להוסיף הפניה על כל פריט מידע שאנו מעלים במאמרנו? נראה שבויארין בהחלט לא נוהג כך. אך גם נראה לנו שלא כל מה שמותר לרבי מותר גם לתלמיד, ובינתיים, עד שנגיע למקומו ניאלץ להמשיך ולהפנות לרוב.

ב. האם ניתן להעלים מידע שפוגם באמינות הטענה שלנו? יש להתייחס לכל העובדות המצויות ברשותינו, גם לאלה שלכאורה פוגעות בטענה, אך להסביר מדוע הן אינן בעלות משקל העשוי לפגום בה, או מדוע יש לפרשן אחרת וכדו'.

עסקנו גם ברטוריקה האריסטוטלית, הגורסת כי על מנת לשכנע את הקוראים/ שומעים על הדובר להיות בעל שלושה דברים:

אתוס: סמכות להשמיע טענות או השערות בנושא המדובר. מוניטין/ תואר אקדמי/ עיסוק בתחום/ סגנון כתיבה וכדו'.

לוגוס: רעיון חדש, שצריך להיות מקובל על הקהל ומתאים לנקודת השקפתו.

פאתוס: יצירת סיטואציה רגשית על מנת לגרום לקהל להיות קשוב לדובר.

במאמר של בויארין ראינו שהוא משתמש בכולם.

נתראה במפגש הבא!