במפגש האחרון שהתקיים השבוע שמענו על מחקרו של איציק רוזנבלום מהמחלקה לקרימינולוגיה ולאחר מכן (וגם קצת תוך כדי) הערנו, דנו ונוצר שיח חשוב ומעניין שאנו מקווים להמשיך גם אל המפגש הבא.
הכותרת אותה בחר איציק להצגה שלו היא: 'סוף מעשה במחשבה תחילה'. והוא דיבר על ההיבט הקוגניטיבי של הפוגעים מינית בילדים במגזר החרדי. איציק בחר להשתמש בביטוי היבט קוגניטיבי במקום עיוותי חשיבה. כהקדמה מתוך תחום הקרימינולוגיה איציק הסביר כי על פי מחקרים על מנת שאדם יבצע עבירה יש צורך בשלשה תנאים:
1. מוטיבציה (לבצוע העבירה) הכוללת מכלול גורמים חלקם חלקם מעשיים כמו להשיג כסף בגניבה לצורך החזרת חוב או קניית סמים וחלקם יותר אקספרסיביים כגון רגש אידיאולוגיה.
2. הזדמנות מצבית- כל פשע צריך מרחב בו הוא מתקיים.
3. נטרול אשמה- האדם צריך הצדקה, היבט קוגניטיבי וכו'.
בהמשך איציק דיבר על טכניקות של עברייני מין לנטרול האשמה שהם חשים (נטרולים הכוללים את האשת הקורבן, הכחשת הנזק שיכול להגרם או נגרם, פנייה לערכים נעלים כמו העלאת הנשמה של הקורבן וכו' או הכחשת האחריות של האדם על ביצוע הפגיעה). בהקשר של פדופילה המחקר מצא היבטים קוגניטיביים ספציפיים יותר: ילדים כאובקיטים מיניים, הזכות לעונג וסיפוק כאדם נעלה יותר מהילד, העולם כמקום מסוכן (ולכן אני יכול להתחבר רק לילדים שמסמלים מקום בטוח יותר בעולם או ההפך הגמור שהעולם הוא מסוכן ולכן אני חלק ממנו), חוסר שליטה (אין להם לכאורה את היכולת לשלוט ביצר) והכחשת הנזק (הילד לא יזכור, הוא לא מבין, לא נפגע וכו').
בהקשר של המחקר שלו (ראיון עם אנשי מקצוע מהעולם החרדי או שמאוד מחוברים אליו ומטפלים בפוגעים מינית מחברה זו) עלו מספר תמות הקשורות להביט הקוגניטיבי:
מחסום הלכתי מול מחסום מוסרי אוניברסלי- כלומר המשמעות של מעשים כעבירה יותר מאשר פגם או נזק מוסרי-אנושי.
מודעות למעשים ולהשלכות, חינוך פורמלי וחינוך בלתי פורמלי- או חוסר מוזעות להשלכות וידע חסר בהקשר של פגיעה ונזקים נפשיים.
טכניקות מזעור של המחסום ההלכתי- כלומר ניסיון לראות את המעשים והעולם דרך ההלכה. האם מעשה ספציפי הוא אסור הלכתית או לא או פירוש ופלפול על מנת להתיר לעצמך משהו הלכתי.
ניתוק רגשי - דיסוציאציה- ניתוק הקשור לתרבות ולעיתים לניתוק באופן כללי ממיניות.
לאחר מכן התפתח דיון רב כיווני ומגוון וכמובן שלא נוכל לכתוב כאן את כל מה שעלה בו- הן מפאת הרגישות והאינטימיות שבמפגש וכן בשל המורכבות לסכם דיון.
אחד הנושאים שעלו במהלך הדיון הוא המקום של אדם אשר חוקר את התרבות ממנו הוא מגיע ובאותו ההקשר בני אדם או חוקרים אשר מדברים תרבות ודת אותה הם מכירים פחות ולא חיים בה. בהקשר זה של הציבור החרדי עלה בקבוצה קול משמעותי שסיפר על הקושי במחקר ועבודה עם אוכלוסיה דתית מכיוון שאין שפה למיניות, שיש הרבה פגיעות בציבור זה או כל ההיבטים הקוגניטיביים הייחודיים שעלו בהרצאה של איציק. אך יחד עם זאת עלה קול נוסף שהתקשה לשמוע שיח שהוא לכאורה מבקר ועלול להכליל. המשתתפת שבחרה להגיב על כך שיתפה כי לדעתה נושא הפגיעות תופס ממד הרבה יותר מעודן בחברה החרדית ולא כפי שלעיתים מצטייר באקדמיה או בשיח וכן בנוסף היה חשוב להעלות את הנקודה שיש בני אדם שעל פי תרבותם ואמונתם שיח על מיניות ראוי להיות יחד עם חתונה וקידושין ושילדיהם לא יהיו חשופים לכל בהקשר זה.
נושא זה הוא מורכב ויש על כך ויכוח כמובן אבל אנו מקווים שבמפגשים הקרובים נוכל להעלות אותו ולדבר אותו דווקא משום שיש דעות שונות בקבוצה ואנו מקווים שחברותא היא המקום בו כן ניתן לקיים שיח משמעותי, כן ומכבד.