המפגש עסק במיקומים שלנו כחוקרים איכותניים מול נושא המחקר, מול המרואיינים שלנו ומול האוכלוסייה שאליה אנחנו משתייכים. שיתפנו בדוגמאות ממפגשים עם מרואיינים ומרואיינות, בדילמות ובהתלבטויות אישיות, בחששות ובחוויות שונות סביב המחקר.
בין היתר, דיברנו על אינטימיות, שיתוף וחשיפה עצמית מול המרואיינים. למשל, מה עונים כשהמרואיינים שואלים אותנו מה הביא אותנו לחקור את הנושא?
עסקנו גם במוסריות הפגישה עם מרואיינים מסוימים, למשל כאלה המגיעים מקהילות סגורות, אשר עלולים להיפגע אם ייוודע שבחרנו להשתתף במחקר. העלינו סיטואציות שבהן הייתה היכרות מוקדמת בין המרואיין למרואיין - האם זה נכון? איזו בעייתיות עלולה להיווצר? (תחושת סוד ממכרים משותפים, אשמה על כך שמשתפים אותנו בדברים שקרוביהם של המרואיינים כלל אינם יודעים).
דיברנו על כך שהריאיון האיכותני הוא לעתים "תא וידוי" (כהגדרתה של אפרת), שהמרואיינים מוצאים בו הזדמנות לספר את סיפורם בפירוט רב, כפי שלא יכלו לעשות קודם לכן. זיהינו כי אצל רבים מאתנו, היו מרואיינים שהריאיון אתנו היה בבחינת חשיפה ראשונה, או בין הראשונות, של סיפור הפגיעה. מנגד, אחת המשתתפות אשר נמצאת בתחילת שלב הראיונות, חשה כי המרואיינים שיצרו עמה קשר עד כה עברו עיבוד מסוים של הפגיעה.
סוגיה מרכזית שעלתה במפגש קשורה לעובדה שחלקנו עוסקים במקביל למחקר בתחום הטיפול, חלק אף בטיפול בפוגעים/נפגעים מינית, ולמשמעות הדבר בריאיון ובכלל בקשר עם המרואיינים: האם מגיבים על דברי המרואיין כחוקר או כמטפל? מה עושים כשמרואיינת פונה לחוקר לאחר הריאיון, ברגע של מצוקה, ומבקשת את עזרתו? האם נכון להיענות לבקשתה של המרואיינת להתחיל טיפול אצל המראיין (שהוא גם איש טיפול)? היכן נגמר התפקיד כמראיין? ומה האחריות שלנו כלפיו כאנשי טיפול, וכבני אדם? מתי הגבול נחוץ גם למרואיין? עמדנו על ההבדלים שבכל זאת קיימים בין ריאיון לבין טיפול: אף טיפול לא מתחיל ב"שחרור" מרוכז ומהיר כל כך של סיפור הפגיעה.
דיברנו על קיומם של היבטים פוליטיים ושל אג'נדות כחלק בלתי נפרד מהמחקרים שלנו. אחד המשתתפים שיתף בקושי לחקור את האוכלוסייה שאליה הוא עצמו משתייך: חשש "לדרוך על יבלות" ולמצוא ממצאים שאינם "מחמיאים" לאותה אוכלוסייה, הצורך להמשיג דברים באופן שניתן יהיה לעכל אותם ומבלי לעורר התנגדות רבה מדי או לפגוע. מלכוד של ממש - גם מול הקהילה אשר עלולה לקבל את הביקורת באופן שלילי, וגם מול הקהילה האקדמית, המצפה להביא את דברי המרואיינים באופן הקרוב ביותר, מבלי "לעדן" אותם. עלתה השאלה אם נכון שאדם המשתייך לאותה אוכלוסייה יחקור אותה? מה היתרונות והחסרונות הטמונים בכך?
משתתפת נוספת שיתפה גם היא במתח שהיא חשה בין היותה חוקרת להיותה מטפלת, וכן בציפייה מהסביבה שהיא "תייצג" את הקהילה שאותה היא חוקרת - עד כמה זה דורש מאתנו לחשוף בפני שותפינו למחקר את אורחות חיינו, העדפותינו וכו'? היא הדגישה את הצורך שעולה בה לנוכח נושא המחקר שלה להביט בכל נושא המיניות באופן מורכב ולא רק כאזור סיכוני, והביעה משאלת לב לגלות במחקר גם מקומות "מוארים", חיוביים ובריאים - ולא רק פוגעניים ושליליים.