נועם אורן (מוביל הקבוצה) הנחה את המפגש שעסק בשאלה 'האם ריטואלים דתיים, בדגש על תפילה, צריכים הצדקה?'. בכללי, ישנה הנחה כללית, שהייתה גם מקובלת במחקר עד המאה העשרים, לפיה ריטואלים בכלל, וריטואלים דתיים בפרט, צריכים הצדקה. כלומר, בכדי שאדם יהיה רציונלי בכך שהוא מקיים ריטואל דתי הוא צריך שתהיה לו הצדקה לכך. כחלק מכך, מן הרגע בו נראה שההצדקה התיאולוגית לתפילה כבר לא משכנעת נראה כי על האדם הדתי לזנוח את הפרקטיקה הזו בכדי להישאר רציונלי.
במפגש נועם הציג את העמדה הזו על ידי ניתוח עמדותיהם של האנתרופולוג ג'יימס פרייזר והאינטלקטואל הציבורי בן ימינו - סם האריס. מנגד, נועם הציג עמדה הפוכה, לפיה ריטואלים דתיים לא צריכים הצדקה כלל. את עמדה זו נועם הציג דרך הוגים דוגמת - לודוויג ויטגנשטיין (בדגש על הגוותו המאוחרת) ופריץ סטאל בהגות הכללית וישעיהו ליבוביץ', הרב מנחם פורמן, מאיר בוזגלו, אליעזר גולדמן וברוך שוורץ בהגות היהודית.
במפגש דנו בשתי העמדות ובטיעונים לטובת העמדות הללו. במהלך הדיון עלה לא פעם השאלה האם עצם הניתוח הפילוסופי/אנתרופולוגי של פרקטיקות אלו יש בו מימד של הזרה וניכור כלפיהן. כלומר, לפי חלק מן המשתתפים, עצם הדיון הפילוסופי על התפילה הוא 'בלתי הולם' לתחום הריטואלים הדתיים בכלל ולתפילה בפרט.