Session 8 – The Self and Time: De Brevitate Vitae 1–2.2
Life Is Not Short—It Is Wasted
The group opened by reading Seneca’s provocative claim that life is long enough if it is well used: “non exiguum temporis habemus, sed multum perdidimus.” This reversal of the common lament —life is too short— sparked discussion about the perception of time as a moral and philosophical issue. Seneca asserts that life’s brevity is not due to nature but to our mismanagement. Participants discussed how this Stoic position reframes the problem from fate to responsibility: it is not the gods or nature but we who are to blame for our temporal poverty.
Time Lost to Others: The Tyranny of External Demands
A central topic was Seneca’s vivid image of those who surrender their time to others: “quantum temporis non cupiditati, quantum nugis, quantum inertiae, quantum alienis datur, quantum negotiis!” The group analyzed how Seneca portrays this fragmentation as a form of servitude —living according to the priorities of others rather than one’s own. Sergio observed that Seneca’s list encompasses not only vices but also seemingly neutral activities like business and service, suggesting that even socially approved pursuits may rob us of our time if not consciously chosen.
The Unnoticed Theft of Life
Fabrizio drew attention to Seneca’s nuanced vocabulary: time is eripitur, subducitur, effluit —it is snatched, stolen, or seeps away. The group explored how this language communicates different types of time loss, from the violent to the imperceptible. This led to a discussion about modern equivalents—how email, social obligations, and passive consumption quietly erode our awareness of living. Francesca noted that for Seneca, the true scandal is not how little time we have, but how late we realize we have lost it: “serum est tunc uitae parcere cum ad exitum peruenit.”
The Paradox of Abundance and Poverty
The session concluded with a discussion of Seneca’s paradox: people complain about time running out only when they are dying, despite having squandered so much of it. The group reflected on his metaphor of misers guarding their property but not their time. Maeve connected this to the Stoic idea of proairesis—that time, like moral agency, belongs to us by nature but is often handed over carelessly. The closing question posed to the group was: how might we begin, even now, to live with the vigilance Seneca demands?
מפגש 8 – העצמי והזמן: על קוצר החיים 1–2.2
החיים אינם קצרים – הם מבוזבזים
הקבוצה פתחה בקריאת טענתו הנוקבת של סנקה שלפיה החיים ארוכים דיים – אם משתמשים בהם כראוי. היפוך זה של התלונה הנפוצה על קוצר החיים עורר דיון על תפיסת הזמן כשאלה מוסרית ופילוסופית. סנקה טוען שקוצר החיים איננו גזירת טבע אלא תוצאה של חוסר תבונה בניהול החיים. המשתתפים שוחחו על האופן שבו העמדה הסטואית הזו משנה את מוקד האשמה מגורל לאחריות: לא האלים ולא הטבע מקצרים את ימינו – אלא אנחנו, בבחירותינו.
הזמן האבוד לאחרים: עריצות הדרישות החיצוניות
נושא מרכזי במפגש היה הדימוי החי של סנקה לאלו המוסרים את זמנם לאחרים. הקבוצה ניתחה כיצד סנקה מציג את פיצול הזמן הזה כצורת עבדות – חיים לא לפי בחירה עצמית אלא לפי סדרי עדיפויות של אחרים. סרחיו העיר שסנקה כולל ברשימתו לא רק תאוות רעה אלא גם עיסוקים ניטרליים לכאורה כמו עסקים או שירות, ומרמז שגם עיסוקים מקובלים חברתית עלולים לשדוד את זמננו אם אינם נבחרים במודעות.
הגניבה הלא מורגשת של החיים
פבריציו הפנה את תשומת הלב לשימוש העדין והמגוון של סנקה בפעלים – הזמן "נחטף", "נמשל", או "נוזל לו" – כדי לתאר סוגים שונים של אובדן זמן, מאלים למתון וכמעט בלתי נראה. מכאן עלה דיון על הקבלות מודרניות: דוא"ל, מחויבויות חברתיות, וצריכה פסיבית שממוססת את המודעות שלנו לחיים. פרנצ'סקה ציינה שלדעת סנקה, השערורייה האמיתית איננה כמה זמן יש לנו – אלא כמה מאוחר אנו מבינים שהוא אבד לנו.
הפרדוקס של שפע ודלות
המפגש הסתיים בדיון בפרדוקס שמציע סנקה: אנשים מתלוננים על מחסור בזמן רק ברגעי המוות – לאחר שבזבזו ממנו כה רבות. הקבוצה התעכבה על המטפורה של הקמצנים השומרים על רכושם אך לא על זמנם. מייב קישרה זאת לרעיון הסטואי של proairesis – שהזמן, כמו הסוכנות המוסרית, הוא רכושנו הטבעי, אך אנו נוטים לוותר עליו בקלות. השאלה החותמת שהוצגה לקבוצה הייתה: כיצד נוכל להתחיל, כבר כעת, לחיות עם הערנות שסנקה תובע?
