שלום לכולם וברוכים הבאים לדף שילווה את פעילות הקבוצה שלנו.

בדף זה יועלו סיכומי הפגישות כמו גם תוצרים שיעלו במהלך עבודתנו המשותפת.

בתת הלשוניות הבאות תוכלו להיכנס ולראות את מה שעשינו במהלך כל פגישה. קבצים רלוונטים יועלו בהתאם.

אתם מוזמנים לפנות אלי במייל osnatemily.rance@mail.huji.ac.il

לתוכנית המפגשים: מסכת סופרים >

 

שמחנו להכיר את משתתפי הסדנה שיכלו להגיע.

במהלך המפגש עלו כמה עניינים נוספים בהם נעסוק בהמשך השנה, על פי בקשתכם:

• הנגשת מאמר לקהל שאינו מן התחום המחקרי בו המאמר עוסק
• ניסוח פתיחה מזמינה לקריאה
• קווים מנחים למבנה המאמר
• סגנון וניסוח במאמר
• פיתוח רעיונות בתוך הפסקה וקישורם לפסקה העוקבת

בנוסף לתיאום הציפיות שערכנו בפגישה, עסקנו גם במאמרו של בויארין, "הנזיר הנשוי", בתוך: אשנב לחייהן של נשים בחברות יהודיות, יעל עצמון: עורכת, ירושלים התשנ"ה, עמ' 94-77.

ניתחנו את מבנה המאמר ואת אופיו המתודולוגי: 

קווים חיוביים:

• הכותב מניח את טיעוניו על ציר אחיד ובכך מקל על הקורא לעקוב אחר הסבריו.
• בויארין מסביר מראש את מהלך עבודתו ופועל בהתאם.
• סיכום המאמר חוזר על שלבי ההוכחה ובכך מספק מפתח להבנת המאמר ביתר קלות.
• כתיבתו של בויארין גורמת לקורא להרגיש חכם ומאפשרת פתיחות מצד הקורא לקבלת טענותיו.
• פתיחת המאמר בטקסט המראה מתח כלשהו - מזמין את הקורא שהסתקרן לקרוא את המאמר.
• שלבי המאמר: [1] הצגת המקרה באמצעות טקסט מדגים, [2] הצגת הבעיה ביתר פירוט, [3] פתרון של המקרה הראשי, [4] החלת הפתרון על מקרים רחבים יותר תוך הבאת הוכחות ממקורות שונים.

קווים שליליים:

• המאמר מעלים עין ממקרים שאינם תומכים בטענה בה הוא עוסק.

מתוך זה שאלנו: 

א. האם עלינו להוסיף הפניה על כל פריט מידע שאנו מעלים במאמרנו? נראה שבויארין בהחלט לא נוהג כך. אך גם נראה לנו שלא כל מה שמותר לרבי מותר גם לתלמיד, ובינתיים, עד שנגיע למקומו ניאלץ להמשיך ולהפנות לרוב.

ב. האם ניתן להעלים מידע שפוגם באמינות הטענה שלנו? יש להתייחס לכל העובדות המצויות ברשותינו, גם לאלה שלכאורה פוגעות בטענה, אך להסביר מדוע הן אינן בעלות משקל העשוי לפגום בה, או מדוע יש לפרשן אחרת וכדו'.

עסקנו גם ברטוריקה האריסטוטלית, הגורסת כי על מנת לשכנע את הקוראים/ שומעים על הדובר להיות בעל שלושה דברים:

אתוס: סמכות להשמיע טענות או השערות בנושא המדובר. מוניטין/ תואר אקדמי/ עיסוק בתחום/ סגנון כתיבה וכדו'.

לוגוס: רעיון חדש, שצריך להיות מקובל על הקהל ומתאים לנקודת השקפתו.

פאתוס: יצירת סיטואציה רגשית על מנת לגרום לקהל להיות קשוב לדובר.

במאמר של בויארין ראינו שהוא משתמש בכולם.

נתראה במפגש הבא!

נתן הציג את המאמר של דיוויד לואיס, "The Punishment that Leaves Something to Chance",

העוסק במוסריות דרך הענישה המתקיימת כיום בעולם המשפט. 

דנו באופן הכתיבה של לואיס, שלמרות הנושא הפילוסופי המורכב בו הוא עוסק, המאמר קולח וקליל.

הוא מנתב את הקורא לדעתו על ידי שימוש באמצעים ויזואליים, הומור ועוד.

שקלא וטריא: לואיס מוביל חלק מן הדיון בדרך של "כן ולא". הועלתה האבחנה כי באופן זה המחבר מראה לקורא שהוא מזדהה עמו ויודע מה הסיבות להתנגדותו, כשבפועל הוא זה ששם את המילים בפי הקורא המובלע, שאינן בהכרח תואמות את דעת הקורא המציאותי. 

כל אלה נותנים לקורא את ההרגשה שהמחבר הולך לצד הקורא,ואינו מאיים או מאפיל עליו.

 

במהלך הפגישה נדונו אפשרויות מימון לתואר, וכיצד כדאי לנו להציג את עצמנו בקורות החיים, כיצד יש לנסח מכתב פנייה לבקשת מלגה, ומהם הייתרונות והחסרונות של כל מרכיב בקו"ח. דנו גם בשאלה כיצד יש להציג את המחקר שלנו ולהתאימו גם למלגות שמממנות מחקרים מתחומים שאינם תואמים לחלוטין את ליבת המחקר שלנו. הכנסת המחקר האישי שלנו תחת מטריה רחבה של שאלות מחקר כלליות יותר מאפשרת לנו להיחשף לקהל גדול ומגוון יותר וכך גם לקבל מימון ממקורות שלא היינו חושבים עליהם כאפשרות ראשונית.

במהלך המפגש דנו במאמר שהציגה מאיה, ובו סקירת ספרות מחקר, שפורסם כפרק מתוך ספר. כתיבת סקירה ספרותית כפרק או כמאמר בפני עצמו נפוצה במדעי החברה ומהווה סוגה בתוך הכתיבה האקדמית. כתיבה זו מציבה קושי מסויים בפני הכותבים אותה, בעיקר אם אינם מנוסים דיים, בשל הצורך להבנות את הסקירה באופן רציונאלי וידידותי לקורא.

המאמר שהוצג נכתב על ידי גילברט (Gilbert, D. T., Pinel, E. C., Wilson, T. D., Blumberg, S. J., & Wheatley, T. P. (2002). "Durability bias in affective forecasting", In T. Gilovich, D. Griffin, & D. Kahneman (Eds.), Heuristics and biases: The psychology of intuitive judgment (pp. 292–312). Cambridge, England: Cambridge University Press.) המאמר סוקר את תופעת הניבוי השגוי של משך זמן השפעת אירועים רגשיים על נפש האדם.

בהעמידו את התופעה עצמה מתחת לאור הזרקורים, הסקירה כ"סקירה" תפסה מקום משני ולא הכתיבה את אופן הצגת המידע, שהיה עשוי להיכתב באופן קטלוגי, אילו הסקירה הייתה במרכז הבמה.

גילברט משתמש הרבה בהזמנת הקורא לדמיין סיטואציות שונות שעשויות להתרחש בחייו ולשער את מידת השפעתן. תיאורי הסיטואציות מפורטים ומאפשרים לקורא חיבור אמיתי עם הנכתב והעלאת הסיטואציות המתבקשות ביתר קלות. בכך גילברט מושך את הקורא להיות חלק מהטקסט ולא רק קורא חיצוני. אחד המשתתפים בקבוצה הוסיף כי שיטה זו עולה גם ממחקרים פסיכולוגיים שנעשו בנוגע ליכולת העלאת סיטואציות דמיוניות: יש שיתוף פעולה רב יותר כאשר מרבים בפרטים חושיים (ריח הקפה, טיפטוף הגשם על החלון וכדו').