המפגש התקיים ביום ג' ה-5/12/17. במהלך המפגש נערכה היכרות בין חברי הקבוצה, והוצגו כוונות ומטרות הפעילות.  במפגש דנו בסוגיית התיארוך של כתובים מקראיים. הודגמו שיטות וכלי תיארוך שונים, ובכללם:

- כלי הביקורת הספרותית-היסטורית: קריאה ביקורתית ומדוקדקת של הכתוב המקראי לשם הבחנת שלבים שונים בהתפתחות הטקסט. כדוגמאות הובאו הגניאלוגיה הכוהנית שבשמות ו' והתחיבה בשמות י"ב 40 - 51. 

- התיארוך הלשוני: הוצגו דוגמאות מתחום הלשון העשויות לסייע בתיארוך, כמו לקסיקון (ה"פרורים" במל"ב כ"ג) ותחביר (צורות "וקטל") מאוחרים.

- אנאכרוניזמים: יסודות בכתוב המסגירים את זמנו המאוחר של הכותב, ומשקפים את מציאות ימיו בתחומים שונים (הארמים והפלישתים בסיפורי האבות, טכנולוגיה וכדו').

הודגשו במיוחד המגבלות והסייגים של כל אמצעי תיארוך, והובהר כי על פי רוב ייתכן תיארוך יחסי בלבד של הכתוב. 

המפגש נערך ב 26.12.17

במפגש זה דיברנו על עבודת הארכיאולוג ותיארוך ארכיאולוגי. התיארוך מתחלק לשני סוגים: יחסי ומוחלט.

תיארוך יחסי נועד כדי לקבוע את הסדר הכרונולוגי של שכבות, אילו קדומות ואילו מאוחרות. יתר על כן, במקרים מסוימים הוא מאפשר לנו לדעת אילו אתרים התקיימו במקביל. תיארוך זה מבוסס על ממצאים בשכבה ובראש ובראשונה קרמיקה. קרמיקה משתנה לאורך זמן ולכן שינויים בצורות כלי החרס הם מרכזיים לתיארוך יחסי.

תיארוך מוחלט נועד לקבוע את השנים בהן התקיים אתר מסוים. בהינתן התיארוך המוחלט של אתר אחד, ניתן (בקירוב) לתארך אתרים אחרים עם אותו תיארוך יחסי. התיארוך המוחלט מתבסס הן על ממצא המאפשר סינכרון עם מקורות היסטוריים (דוגמת חותמות עם שמות מלכים) והן על שיטות מדעיות דוגמת פחמן 14.

במפגש דיברנו על שיטות התיארוך השונות, על יתרונותיהן ועל חסרונותיהן.

במפגש הבא שייערך ב 16.1 בשעה 9:00 ננסה למצוא את דרך הביניים בין תיארוך היסטורי לארכיאולוגי ונדון ברשימות ערים כמקרה מבחן.

המפגש השלישי של הקבוצה נערך ב 16.1

במהלך המפגש המשכנו לדון בסוגית התיארוך של כתובים וממצאים. הפעם צללנו למספר מקרים שבהם קיימת השקה כלשהי בין תיארוך מקראי ותיארוך ארכיאולוגי. המקרה הראשון נגע למזבח שנחשף בהר עיבל ושאלת יחסו לפרשת הקמת המזבח שביהושע ח' 30 – 35. מקרה זה הדגים יפה שימוש לא-נבון בכתוב המקראי בצד ניסיון לדחוף את הממצא הארכיאולוגי עד קצהו. המקרה הנוסף שדנו בו הוא תיאור מפעלי הבנייה של שלמה שבמל"א ט' 15 ואילך ויחסו לממצאי החפירות בגזר, בחצור ובמגידו. גם כאן, התבררה המורכבות שבהקשה מהכתוב אל הממצא ולהיפך. המקרה האחרון היה רשימת הערים למצור שבנה רחבעם, שבדה"ב י"א 5 – 12. מקרה זה שימש דווקא דוגמא חיובית לאופן שבו ממצא יכול לסייע בהבנת הקשרו ההיסטורי-כרונולוגי המקורי של הכתוב המקראי. כמו כן המקרה הצביע על האפשרות להביא ראיה נוספת שתשבור את מעגל הקסמים שבדיון הפנים-מקראי הכבול לתבניות היסטוריוגראפיות והיסטוריוסופיות.

נכחו במפגש: חננאל שפירא, נועם זילברברג, עומרי שרת, שלומית בכר, אורטל הרוש, אפי וולך, איגור קריימרמן, יאיר שגב

המפגש הרביעי של הקבוצה נערך ב 26.2.18

במהלך המפגש הציגה חברת הקבוצה, אורטל הרוש (דוקטורנטית בחוג לארכיאולוגיה), את מחקרה בעניין ייצור קרמיקה ושאלת השלטון המרכזי והסטנדרטיזאציה. לסוגיות אלו השקה לכמה וכמה סוגיות יסוד בחקר המקרא ובתולדות עם ישראל בתקופת המקרא: זמן קיומם של שלטון מרכזי ושל ממלכה מפותחת, ומכאן גם הרקע האפשרי לצמיחת הספרות המקראית ולתשתית החומרית שתוכל להניב אותה. במהלך הדיון הלך והתחוור עד כמה בלתי הולם הוא המונח "סטנדרטיזאציה" לממצא ולתקופה הנידונים, וכי קיימת נטייה במחקר להשלכה בלתי-מבוקרת של מושגים ותפישות בנושא על המציאות הקדומה. יש לתור אפוא אחר דגמי פעילות והתפתחות אחרים, שאינם בהכרח פרי הכוונה ושלטון מרכזיים, אלא תוצאת מסורת ארוכה בקרב משפחות וחבורות של מומחים.

המפגש נערך ב 17.4.18.

במפגש זה המשכנו לעסוק בשאלת הריכוזיות המדינית, הדרכים לזיהויה בממצא הארכיאולוגי והשפעת הדברים על פירוש המקרא. הפעם דנו בנושא מבעד לסוגית האוריינות – הזיקה בין מבנים מדיניים לידיעת קרוא וכתוב, והקשר האפשרי שבין ידיעה זו ובין יצירת ספרות. דרך דיון בהתפתחות המחקר בנושא מהמאה ה-י"ט עד ימינו התאפשר לנו לשרטט את התהליכים שהובילו לעליית ההשקפה השלטת היום – הגישה הסוציו-ארכיאולוגית – וחשוב מכך, להבין את הבעייתיות הרבה שבה. הדיון גם העניק בימה להצגת הספרות המרכזית והיסודית בנושא לטובת עיסוק בתחום עתידי של משתתפי הקבוצה.

מפגש שביעי ושמיני:

המפגשים נערכו ב 14/6 וב-20/6. במהלכם עסקנו בסוגיית תולדות הפולחן בכתוב המקראי ובממצא הארכיאולוגי. הסוגייה נבחנה מבעד לנושא ריכוז הפולחן והרפורמות הדתיות ביהודה. עלה כי במחקר היה ויכוח נוקב סביב שאלת ההיסטוריות של תיקוני חזקיהו ויאשיהו ובאשר לאופי האירועים והפעולות. הממצא ההארכיאולוגי התברר כאן כ"שובר שוויון", שחילץ במידת מה את הדיון ממעגל הקסמים שהיה כלוא בו. גם במקרה זה נמצא שמתקיימים יחסים מורכבים בין הממצא החומרי והעדות הכתובה, וכי יש לנהוג משנה זהירות בגשתנו לסוגי המקורות. כל מקור מעורר שאלות ביחס למקור אחר לא פחות משהוא משיב עליהן. כמו כן, התעוררו לבטים ביחס לדגמים היסטוריים ומחקריים שונים, כמו שאלת הריכוזיות שנידונה במפגשים הרביעי והחמישי.